פרולוג לפני תחילת הקורונה עזבתי את תל אביב אל בית ההורים ויצא שהתוכניות שהיו לי השתנו לגמרי ואני נמצא שם עד עכשיו. בהתחלה היה לנו
אני צריך את הנוכחות שלך כשאני מבטא את מה שיש בי אני מקווה שגם את מביאה לביטוי שמה שיש בך אם לא תעשי זאת אז
השפה היא אבני הבניין של החשיבה שלנו. היא יוצרת לנו את תפיסת העולם ומשפיעה עמוקות על חווית החיים. אנחנו יצרנו אותה ועכשיו היא מקבעת אותנו
גם בי יש צדדים אלימים פחות ברורים לעין מאלימות פיזית אבל לא פחות כואבים כמו התעלמות, עוקצנות, ומניפולציות אחירות הן עזרו לי להסתדר בחיים כשלא
למה קשה ואיך עושים לעצמינו נעים? על רגל אחת. ובדימויים. מכירים את זה כקופצים לבריכה ולרגע מאבדים את הביטחון, ועושים מהר עם הידיים והרגליים כדי
בדרך כלל חלומות עוברים לי מהר. לפעמים אני נשאר עם טעם של עוד. איזה כיף שיש את החלום הארוך הזה – שאפשר לחזור אליו כל
אתה רוצה להיות רצוי ולגרום לאחרים להרגיש רצויים. לרוב אתה מתרשם שלא הצלחת להעביר את כל החיבה שרצית לאדם שמולך, כמו שהיית רוצה, אבל לא
אנחנו חווים אהבה דרך הלב האנרגטי שלנו. זה מתנהג כמו זרימה של אנרגיה דרך המרכז הזה, ויש לנו שליטה (לא בהכרח מודעת) על כמות האנרגיה