״אני תהליך״ – למה לראות את עצמנו כתהליך ולא כקבוע זה קריטי לאיכות החיים שלנו?
קבוע שרואה פגמים במראה, הוא מתחלחל וסולד מעצמו.
תהליך שרואה פגמים במראה מחבר את זה לאורח החיים שלו (למשל תזונה שהולידה שומנים וחצ׳קונים), בוחר חזון חדש ואורח חיים שיוביל לשם.
קבוע שרואה מישהו אחר שעוסק באותו התחום במיומנות הרבה יותר גבוהה מרגיש את עצמו חסר ערך וחסר תקווה.
תהליך שרואה מישהו עם מיומנות גבוהה מקבל מזה השראה והתלהבות בשל האפשרויות החדשות שנפתחו בפניו.
קבוע רוצה להיות 10 ומחפש סיבות שיראו לו שהוא כנראה כבר 10 או לפחות 8. הוא יתעלם מראיות שמצביעות על זה שהוא פחות מ-8, ואם מישהו יגיד לו שהוא פחות מ-8 אז הוא יעלב וגם הוא עלול לאבד את הביטחון ולהחליט שהוא 1 ושהוא לעולם לא יהיה יותר מזה.
תהליך רוצה להיות 10 ולכן הוא שואל אנשים שהם 10 איך הם הגיעו לשם. הוא מגלה שהוא נמצא למשל ב-5 והוא עושה צעדים לקראת 10. אם מישהו יגיד לו שהוא בכלל 3 – אז הוא יבקש לדעת את הסיבה לטענה, יבדוק עם מקורות המידע שלו אם זה באמת ככה, וגם אם הוא יגלה שזה נכון הוא ישמח שעכשיו הוא יותר מחובר למציאות ולא חי בפנטזיה.
קבוע מפחד לצאת לדרך. הוא פרפקציוניסט, כי הוא חטף הרבה מכות כל פעם שהוא הלך בעיניים עצומות ונתקל בקיר ועוד קיר. כשהוא כבר יוצא אז הוא מתאבד על זה ומקווה לזבנג וגמרנו. אין לו את המשאבים לסבול דרך ארוכה כי הוא מפחד שכל צעד יהיה האחרון שלו.
תהליך קורא, מתייעץ וחוקר, ואז שואל את עצמו אם אחרי שאסף את כל המידע – האם הוא עדיין מעוניין לצאת לדרך. הוא הולך צעד צעד ובכל צעד הוא בודק אם האש עדיין בוערת בו. כל עוד בוערת בו האש אין דבר שיכול להסיט אותו מהדרך. הפחד שלו נמצא שם, אבל הוא לא משתק. הוא לא מצפה להצלחות ולתוצאות מושלמות, כי כל מה שהוא רוצה ויכול לעשות זה עוד צעד בדרך והתוצאה שלו לא משנה דבר.
יש עוד סיבה לראות את עצמך כתהליך ולא כקבוע – הסיבה היא שזו האמת.
אין דבר קבוע בחיים חוץ מהמוות. מה שקבוע – מת, מה שזז – חי.
לא לבחור זו בחירה, בחירה בלתת לחיים לבחור בשבילך. בחירה בלוותר על החלומות והרצונות. בחירה בלוותר על הבחירה.
אומרים שהיה עם במצו-אמריקה שנקרא טולטקים והם היו אומנים. הם חיו את החיים שלהם כיצירת אומנות. הם ידעו שהם תהליך, כמו המים הזורמים והרוח הנושבת, ולכן הם לא חיכו לרגע הנכון או לשום דבר אחר. הם בחרו בחירה שהגיע מהלב והלכו בה בלי להסתכל לצדדים. הם חיו ״עד הסוף״. ככה לפחות מספרים עליהם.
בואו נהיה תהליך, ונחיה את החיים כיצירת אֹמנות.
