סיפור על מבחן ואומץ
במשך שנים היה לי דפוס שחזר על עצמו – ללכת שבי אחרי הבטחה מפתה ולהתעלם מהסימנים שמראים לי שזה לא
במשך שנים היה לי דפוס שחזר על עצמו – ללכת שבי אחרי הבטחה מפתה ולהתעלם מהסימנים שמראים לי שזה לא
למה כ״כ נהנתי לצפות בסדרה סנס8 (Sense8) ולמה אני לא ממליץ לצפות בה (אני כן ממליץ, אבל בואו נדמיין רגע
אני צופה בסדרה אווטר ואני נהנה מאוד. זאת סדרה מצויירת ואפשר לחשוב שהיא ילדותית לפי ההומור שיש שם ושהאלימות והמיניות
כולם מסכמים את שנת 2021, אז בא לי להצטרף לחגיגה! אבל לפני שאני כותב על מה שהיה לי השנה, אני
שמתי לב שכשאני עושה לייק לפוסט, אני לפעמים עושה לייק למה שכתוב כי גם אני חושב ככה, אבל לפעמים אני
ראיתי שוב את הסרט ״הנסיכה מונונוקי״ והפעם שמתי לב לדברים שעניינו וריגשו אותי. רמז: הנסיכה מונונוקי היא לא אחד מהם.
כשהייתי קטן היו קוראים לי הרבה ׳מעופף׳ ו׳אסטרונאוט׳. תשומת הלב שלי היתה בדברים אחרים, לא בדברים שהמבוגרים רצו. הייתי שוכח
נסעתי לשיעור והיו פקקים והייתי באיחור, ואז פתאום היו לי כמה רמזורים ירוקים אחד אחרי השני, כאלה שבד״כ הם אדומים,
משהו ששמתי לב אליו, זה שאני מחוּבְרַת (מותנה ע״י מוסכמות חברתיות) להיכנס לדרמה. הופעל עלי לחץ להיות דרמתי. דוגמה מהחיים: