תשאג
את מה שבלב
כי רק מה שבלב
יכול להישאג
תשאג
עד שכל הגמגומים ייעלמו
עד שכל השיעולים יגמרו
עד שישאר רק מה ששווה לשאוג אותו
תשאג
כדי שלא תתפשר על עצמך
כדי שלא תשחק אותה
כדי שלא תשכח מי אתה
תשאג
עד שכל מי שמפחד יילך
ורק מי שאמיץ מספיק
כדי לחבק אותך
ולשאוג איתך
יישאר
אני מאחל לעצמי (ולכולנו) להשיל את כל הסיפורים ולקבל את עצמי כמו שאני, ואז לצאת אל החיים בשאגה יפיפיה שהיא השאגה שלי.
אנשים ששואגים (נקרא להם אריות) חוגגים כשהם רואים אריה חדש.
אלה שלא מסוגלים לשאוג אבל כמהים לזה, נמשכים לאריות כמו פרפר לאש.
ומי שלא זוכר את הלב שלו בכלל, הלב שקבור מתחת שכבות של כאב, מרגיש מאויים ליד אריה, כאילו שעין אלוהים בוחנת אותו.
האיור העוצמתי הזה של Jonas Jödicke הידוע גם כ-Jojoes Art מחבר אותי להרגשה הזאת שיצא לי להרגיש מספר פעמים – של להיות אריה, וגם להיות בקשר עם אריה אחר. כמה עוצמה ויופי.
* הטקסט פונה בהחלט גם לנשים וללביאות.
