
דחיינות, פרפקציוניזם וחבלה־עצמית
נושא שעולה לעיתים קרובות בשיחות הבהירות: ״אני מנסה לגרום לדברים לקרות, אבל הם לא מתקדמים ובסוף אני מרימה ידיים״. שלוש הסיבות העיקריות שאני פוגש: (נכתב

נושא שעולה לעיתים קרובות בשיחות הבהירות: ״אני מנסה לגרום לדברים לקרות, אבל הם לא מתקדמים ובסוף אני מרימה ידיים״. שלוש הסיבות העיקריות שאני פוגש: (נכתב

מאז שעברתי לגור בבאלי נראה שמשהו הבשיל בתוכי ותנועה חדשה שאני קורא לה ״שיחת בהירות״ התחילה בספונטניות. אני מרגיש שהגיע הזמן לשתף את זה אתכם.

"אל תסתכל בקנקן אלא במה שיש בו" זה לא אותו הדבר כמו "Don't judge a book by its cover״, וההבדל ביניהם משנה חיים. המיקוד של

עובר זמן ונתקלת שוב במשפט שכתבת, והפלא ופלא – הוא נשמע בדיוק כמו סוג הדברים שנובעים מהפה או מהאצבעות של האנשים האלה שכל כך דוחים אותך. אי־אפשר להשפיע לטובה מתוך הצפה רגשית.

התעוררתי הבוקר וזכרתי את הסוף של החלום האחרון, ועדין שריתי באווירה שלו. חלמתי, בלי להיכנס לפרטי החלום, שחברים שלי עושים יותר טוב ממני כל דבר

האדם איננו דבר קבוע אלא תהליך מתהווה. הידיעה הפנימית איננה אירוע שמתרחש ברגע אחד, אלא תהליך מתמשך – דרך חיים. החברה שלנו, האמת וההרגלים שמעכבים

חשבון נפש הוא השוואה בין מי שהלב שלי יודע שאני, המוסר הנשמתי שלי, לבין מי שאני בפועל – הבחירות שלי. כדי לבצע את ההשוואה הזאת,

אני מזהה את הדגלים האדומים בקלות, ועכשיו אני גם מקשיב להם. בעבר לא חשבתי שמדובר בדגל אדום, סתם התנהגות שאני לא מעריך, זה כלום, מי