הבשילה בי הבנה שמשפיעה על חיי לטובה ואני רוצה לשתף אותה איתכן.ם.
קרה לי אינספור פעמים, שאחרי שהייתי בקירבה גדולה – הגיע צורך בהתרחקות.
הרבה שנים זה היה קורה לי באופן לא מודע. חשבתי שאני מאבד עניין. לפעמים אפילו התעלמתי מהצורך הזה וניסיתי להישאר בקירבה – וזה רק העצים את חוסר הנוחות שהפכה לתחושת דחייה של ממש.
בשלב מסויים שמתי לב שזה קטע, שזה קורה שוב ושוב, אבל עדיין לא הבנתי למה וחשבתי שיש מה לפתור. למען האמת, בנקודות האלה של צורך בהתרחקות היה נוצר מתח מול מי שאיתי ולפעמים גם ריבים.
זה נגע בנקודות רגישות, זה התחפש לדחייה ולחוסר עניין, והלבשנו על זה סיפורים.
טקסט מהספר ״שיחות עם אלוהים״ עזר לי להפסיק לשפוט את המצבים האלה של ההתרחקות ואפילו להעריך אותם. הטקסט דיבר על כך שהמצב הטבעי של היקום \ קיום \ אלוהים הוא אחדות – כלומר שהכל אחד ואין משהו אחר חוץ מזה, ושהמציאות הזאת שאנחנו חווים נבראה כדי לפרק את האחד הזה לחלקים, כך שכל חלק יכול לחוות את עצמו ביחס לחלק אחר, ובעזרת היחסיות הזאת אלוהים יכול לדעת את עצמו.
הרעיון הזה לא היה חדש לי, אבל הפעם הוא הצית בי משהו, ומאז שקראתי אותו התחלתי לשים לב שיש מחזוריות של אחדות ונפרדות בכל מיני רבדים של החיים שלנו: המוות או החיים ללא גוף הם חוויית אחדות, והחיים בגוף הם חוויית נפרדות (ששואפת לאחדות), החיים כתינוק\ילד בתא המשפחתי (אחדות) מול החיים הבוגרים והעצמאיים (נפרדות), וגם אינטימיות ובמיוחד בשילוב עם מעשה אהבה זאת התקרבות לתחושת אחדות – והמעבר להתעסק כל אחד בענייניו זאת נפרדות.
ההבנה הזאת מאפשרת לי להתייחס לקיום של הצורך במעבר בין אחדות לנפרדות, להעריך ולכבד אותו, ואז אני מפרש את המציאות בדרך אחרת, הרבה יותר בריאה.
אני מזהה בקשרים שלי ושל אחרים מתחים שנוצרו בעקבות ההתרחקות מתוך פרשנות שגויה. זה כמו פחד שהתממש, אבל בעצם זאת בסה״כ היתה תנועה טבעית ובריאה.
אני שם לב איך שבימים האחרונים אני בוחר להתרחק מתוך אהבה והערכה לי ולמי שאיתי, אני מרגיש הודיה על כך שאנחנו קשובים לעצמינו, ומצפה להתקרבות הבאה שלנו מתוך כמיהה מתוקה.
אני מעריך שהרצון באחדות ובנפרדות, ואפילו היכולת להכיל אותם, משתנה מאדם לאדם. זה בטח קשור גם לנטייה טבעית העמוקה של כל אחד, וגם מושפע על ידי אמונות ותבניות התנהגות שלנו. למשל אצלי, שמתי לב שככל שאני מסוגל להיות בתשומת לב ולתקשר בנינוחות ובזמן אמת את הצרכים שלי – ככה נוח לי יותר להיות ביחד בקירבה (תבנית התנהגות)… ועדיין בשלב מסויים אני צריך את הזמן שלי בנפרד (נטייה טבעית).
