המדע הטהור לא שייך למדענים, והכופרים בדת המדע שהרבה פעמים מפתחים תיאוריות קונספירציה – גם להם אין בעלות על האמת.
וכן, אני טוען שהקלקול של המדעיות זה מה שהוליד את תאוריות הקונספירציה. אסביר בהמשך.
אני חושב שכולנו נולדנו להיות מדענים בתחום כזה או אחר ובתפקיד כזה או אחר. כלומר, כולנו לומדים מה זה החיים האלה, והדרך לעשות זאת היא מדעית.
כשאני אומר ״מדעית״ אני ממש לא מתכוון לזה שצריך ללכת לאוניברסיטה וללמוד אספקט צר של החיים תוך התעלמות משאר האספקטים. לרוב התעלמות כוללת את הנפש ואת הרוח, ולפעמים גם אספקטים נוספים של החיים.
אני כן מתכוון לדרך מסויימת של התפתחות, ששואפת להיות מדוייקת ע"י זה שהיא לא משתמשת בהשערות, והיא עושה תנועה חוזרת מהפרט אל הכלל וחזרה, ובכך היא שומרת תמיד על קשר עם השלם.
כאנשים משתמשים בחזות מדעית לתועלתם האישית – נוצר זיוף.
הזיוף הזה בסופו של דבר יורד לרמה הפרקטית ונוצרים דברים מעוותים כמו רפואה שהורגת וחקלאות שהורסת את האדמה.
כשאנשים מתחילים להיפגע מהעיוותים האלה, ומזהים שיש פגיעה אבל לא יודעים מה גורם אותה ולמה – הם מתחילים לחפש את מה שמקולקל במערכת, וככה נוצרת התנועה של פיתוח תיאוריות קונספירציה.
איכות תיאוריות הקונספירציה היא כאיכות המדעיות של מי שמפתח את התיאוריות. הקושי המיוחד של פיתוח תאורית קינספירציה איכותית הוא שרגש מעורב בזה. לרוב מדובר בנושא כאוב, ולתוך גיבוש התאוריה עלולות להשתרבב מוטיבציות שנובעות מתסכול וכעס, שמערפלות את הדעת.
אני בעצמי נפגעתי במגוון דרכים ואיבדתי את אמוני במערכת הממסדית עוד כשהייתי קטן, ותמיד קיים בתוכי המאבק בין הצד שרוצה לראות את הכוונות הטובות של המדענים והרופאים ושאר אנשי המקצוע שמשרתים את הממסד, לבין הצד הפגוע, הסכיזופרני, שרוצה למצוא את הקונספירציות שנרקמו נגד האנשים הפשוטים והטובים.
אבל אם אני לוקח נשימה והולך לעומק של הדברים, אותן האיכויות שאני אוהב ואלה שאני לא אוהב קיימות כולן בתוכי, בתוך כולנו, והשינוי המהותי היחיד שאני באמת חופשי ויכול לעשות בעצמי זה לזהות את הכל בתוכי. להוציא את האמת הפמינית לאור הפנימי. זאת הדרך הקצרה והכנה ביותר בעיניי להוציא גם את האמת הקולקטיבית לאור.
