סיימתי עכשיו מפגש התמקדות, ושוב בדרך הקסומה של השיטה הזאת עברתי תהליך מהיר ונעים של חיבור לעצמי ולאהבה שבי.
גיליתי קול שיצא מתוך כובד בחזה שמדבר על פחד מלהישאר לבד, פחד שמושלך על כסף – כלומר שאם לא יהיה לי כסף אז אשאר לבד.
היתה גם ״פשטות״ שהפחד הזה הביא, שאומרת ״ברור לי מה אני צריך לעשות (לעבוד), אז אין מה להסתבך פה עם רצונות ויצירתיות״.
אז נגעתי גם בתחושת הרווחה והנחת של האפשרות להיות אהוב ללא תנאי.
גיליתי קול שיצא מתוך מתח בכתפיים שאמר לי ש״די להיות עבד״. עלה דמיון שלי כילד בגיל בי״ס, מרגיש חוסר רצון ואשמה אל מול מה שמצפים ממני להיות ולעשות, וכניעה אל מול הלחץ של המבוגרים.
וזה הוביל לקול נוסף שיצא מתוך כיווץ באזור הגבות והמצח, שחשוב לו להשאיר אותי ממוקד בלעבוד ולהרוויח כסף, כדי שלא אשכח את עצמי בטעות.
ואז שאלנו את הגבות שלי מה הן היו רוצות בשבילי, והחמודות האלה ענו שהן רוצות שאעסוק במה שמרחיב וממלא אותי, ושאנשים יבינו מה אני עושה ויגיעו אליי בשביל זה, ואז תהיה לי זרימה בחיים, וגם הכסף יזרום.
המפגש נחתם עם תמונה שעלתה בי של פיסת חוף קטנה ונעימה, עם מים שקטים ושמש רכה, ועץ דקל.
מאז שלמדתי התמקדות בסיס (אצל פרם דישה) זה הפך לכלי העיקרי שלי ל״פתיחת פלונטרים״ והזרמת רגשות תקועים. אני נכנס למפגש לרוב בלי להחליט על מה אני מתמקד (למרות שזאת אפשרות). אני נותן לזה להגיע מבפנים, וזה תמיד לוקח אותי לנושא קונקרטי שיושב עליי. לפעמים נושא שאני אפילו לא מודע אליו, אבל תחושות הגוף הן כמו מפה שמובילה אותי.
