האם נעים לך?
כילדים קטנים היה לנו טבעי להפנות את תשומת ליבנו אל מה שנעים ולהימנע ממה שלא. זה קרה באופן אוטומטי: לזוז על הכסא כשלא נוח, לכעוס או לבכות כשפוגשים חוסר רגישות, לנוע ולעשות קולות כשיש הרבה אנרגיה, למצוא כל תירוץ אפשרי כדי לא לעשות משהו שאנחנו לא רוצים כמו שיעורי בית, וכו׳.
אבל חינכו אותנו להפסיק להקשיב לדחף הבריא הזה: לשבת ישר על הכסא, לא לבכות ובטח לא לצעוק, להירגע ולהתנהג ״כמו בנאדם״, לעשות מה שהמבוגרים אומרים לנו, וכו׳. הבנו שכדי שיקבלו אותנו, כדי שיהיה לנו מקום בעולם, אנחנו צריכים להעביק את הקשה הטבעי הזה מבפנים החוצה – מתחושת הנועם שלנו אל הבדיקה המתמידה של ״האם אני בסדר״.
כאנשים בוגרים, אנחנו כבר לא צריכים שמישהו יישב לנו על הראש – אנחנו עושים את זה לעצמינו – מכריחים את עצמינו לעשות דברים שאנחנו ״צריכים״ ולא רוצים, ומפחידים את עצמינו לגבי ההשלכות שיהיו אם לא נעשה את זה. אנחנו כבר מזמן לא זוכרים איך זה כשהדבר שמוביל אותנו בחיים זה מה שנעים לנו.
ליצור מציאות נעימה = לחזור להתמקד במה שנעים
יש כל מיני מצבים בחיים שעושים לנו תחושה לא נעימה בגוף – מין כיווץ כזה באזור הלב, או בחילה, או תחושת שריפה בבטן. התחושה היא מדוייקת מאוד; היא מופיעה בדיוק במקומות שמשהו לא הולך בקו אחד עם טובתינו העליונה.
זה יכול לקרות בכל מיני מצבים, לפעמים במצבים שמבחינה הגיונית אמורים להיות בסדר בסה״כ, אבל הגוף מסמן לנו שלא – משהו לא מתאים פה.
זה גם יכול לקרות בלי שיש משהו מיוחד שמתרחש כרגע, אבל עולה בנו מחשבה כזאת שהגוף מסמן שהיא לא טובה לנו.
אם אנחנו רוצים להגדיל בחיינו את השמחה, הבריאות, האופטימיות, הרוגע, היצירתיות, ההצלחות, ואפילו המזל – כדאי לנו להקשיב יותר ויותר לתחושת הנועם והרווחה הפנימית, ולשים לב בכל פעם שיש כיווץ לא נעים.
מה עושים כשלא נעים?
קודם כל עוצרים את המחשבה או העשייה, במיוחד אם מישהו נוסף מעורב – אומרים לו ״רק רגע, משהו לא נוח לי״.
ואז לוקחים רגע לשים לב ״מה לא נעים לי?״ ומיד אחרי זה – ״מה אפשר לשנות כדי שיהיה לי נעים?״
ככל שנקפיד לא להחליק על תחושה לא נעימה, אלא לעצור ולתת לה הקשבה ומענה – ככה ההרגל הזה ייטמע ויקרה תהליך מופלא.
מ-ו-פ-ל-א! באמת!
דבר אחד שיקרה זה שניצור מציאות שונה לגמרי. תשומת הלב שלנו תתרגל להיות מופנית לדברים שנעימים לנו – ואז נקבל מהם עוד ועוד.
במקביל, המערכת שלנו (גוף-נפש) תירגע.
תחשבו שמערכת היחסים שלי עם העצמי עד עכשיו היתה בקונפליקט מתמשך, מתח וריחוק כמו בזוגיות שאין בה תקשורת טובה, בגלל שהתעלמתי מהבקשות הפנימיות והפנתי את תשומת הלב החוצה.
הקונפליקט הפנימי הזה הוא מקור למתח, לחוסר בשימחה וחיוניות, ובסופו של דבר גם למחלות. החזרה לשים את תחושת הרווחה הפנימית בראש סדר העדיפויות היא הריפוי הכי משמעותי והכי בסיסי.
זה תהליך שלוקח זמן, אבל זאת מתנה ענקית שתתנו לעצמכם.
אחריות אישית זאת הדרך הכי טובה להשפיע גם על אחרים לטובה
אני יכול להרגיש לא נוח בעת ביקור אצל חבר, ובבדיקה זריזה פנימית אני נזכר שהתכוונתי לעשות דברים אחרים שחשובים לי עכשיו. אני בודק מה אני מעדיף – להישאר או ללכת, ומחליט.
אם לא הייתי מבצע את הבדיקה הזאת, לא הייתי נינוח איתו. יכול להיות למשל שהייתי מתחיל להיות חסר סבלנות כלפיו, או שהמחשבות שלי היו נודדות ולא הייתי קשוב לגמרי – בכל מקרה לא הייתי שלם.
במקביל, כשאני כן שלם עם עצמי, אני דואג שהנוכחות שלי עם החברים שלי תהיה שלמה, והזמן יהיה זמן איכות אמיתי – ומתוך השלמות הפנימית הזאת אני מסוגל לשים לב גם אם החבר שלי לא נינוח ולהפנות לזה את תשומת הלב.
״אתה נראה פתאום לא מרוכז, משהו מטריד אותך?״
״האמת שאני צריך לסיים את העבודה שלי למחר, פשוט לא היה לי נעים לברוח לך באמצע״
״מה פתאום, זה בסדר גמור, אנחנו יכולים להמשיך בפעם אחרת״
ככל שאני קשוב לעצמי – ככה אני יכול לאפשר לאחר להיות קשוב לעצמו
