השפה היא אבני הבניין של החשיבה שלנו.
היא יוצרת לנו את תפיסת העולם ומשפיעה עמוקות על חווית החיים.
אנחנו יצרנו אותה ועכשיו היא מקבעת אותנו על התדר שיצרנו, מה שיוצר בינינו מידה מסויימת של תיאום בתבניות המחשבה וגם של קיבעון על תבניות המחשבה האלה.
בטקסט הזה אני רוצה להתמקד במילה ״טעות״.
״טעות״ – כי אני לא בשלום לגמרי עם טעויות. טעות זה חלק בשפה שמבאס אותי ולכן גם בתפישה ובחיים, ורק המחשבה על לעשות טעות מכווצת אותי.
״מילה״ – כי הטעות עצמה לא קיימת במציאות אלא דרך מילה שמבטאת תפיסה מסויימת שאנחנו חולקים בינינו. כל אחד מבין את המילה ״טעות״ קצת אחרת, כך שכאשר אומרים את המילה – פחות מ-100% של הכוונה עוברת.
אני מקווה שהמחשבות שאני מתאר פה יעזרו לי ואולי גם לך לעשות שלום עם המילה ״טעות״, למצוא את המקום המתאים לה, ולנקות את העננה השחורה שלה מהתפישה שלנו ומהחווייה.
המילה mistake באנגלית מורכבת משני חלקים – mis-take, כלומר כישלון בלקיחה. אולי זאת החווייה של הושטת יד לקחת אך היד חזרה ריקה. אפשר להרחיב את המשמעות של ״הושטת יד״ ל-״פעולה כללית שאמורה להניב תוצאה״, ואת המילה ״לקחת״ ל-״השגת התוצאה הרצויה״.
האם החווייה הזאת היא מטבעה לא נעימה לנו?
אני חושב שלא – שזה סובייקטיבי.
אם נדמיין פעוט שלומד ללכת – הוא לא מבטא אכזבה או תסכול כשהוא עושה צעד ומועד. זה גם לא נראה שהוא חושב על זה בכלל – גם כי אין לו מילים, וגם כי רואים שהוא פשוט ניגש לנסות שוב ושוב. אין שם עקשנות, אין תסכול, ואפילו הייתי אומר (ואפשר לחלוק עליי) שאין שם כח רצון – אלא דחף בלבד, אנרגיה בתנועה, חסרת הגדרה.
תינוק לא יכל ללכת לפני שהוא תירגל הליכה (נתן לאנרגיה שלו להתבטא דרך הגוף), כמו שאדם בוגר לא יכול לנגן על פסנתר בלי שהוא מתרגל נגינה.
מה שאני לומד מזה:
- הדבר שהכי חשוב בשביל להגיע לתוצאה, זה להמשיך לתת לאנרגיה לזרום לכיוון הזה דרך הגוף עד שהתוצאה מתקבלת.
- ההצלחה והכישלון של הפעולות שלנו (לעשות צעד, לנגן מנגינה…) הם בסה״כ פידבק על המוכנות (או חוסר המוכנות) של הגוף שלנו (בשילוב עם הנפש\מיינד) לקראת הפקת תוצאה רצויה עם כל נסיון (attempt).
- הרגשה לא נעימה נובעת מהמחשבות, לכן היא לא הכרחית. הייתי אומר שהיא נובעת מציפייה שלא מבוססת על המציאות – אבל גם זאת מחשבה. מה אם אהיה בלי מחשבות בכלל, רק כוונה? כמו תינוק.
אז יהיה נכון להתייחס ל״טעות״ כמסר שאומר ״חשבת, והמחשבה שלך צפתה מהלך אירועים מסויים אבל המציאות הראתה שהמהלך לא אפשרי בשלב זה. האם עדיין יש בך רצון (זרימת אנרגיה) לממש את המהלך שהתכוונת אליו?״.
בשלב היותר מתקדם, אחרי שהתחברתי לכוונה שלי – אני משחרר לגמרי את המחשבות (ואיתן הציפיות והשאלות…) ופשוט נותן לדחף להניע אותי. כמו תינוק.
להמשך העמקה בנושא הזה, אני ממליץ לקרוא את ״אני תהליך״.
