יחסים, לאנשים טכניים

יחסים, לאנשים טכניים \ אורן כנען - אחדות

אתה נפגעת ממנה והיא ממך

מחפשים את האשם, וזה כואב לשניכם

אין בך בעיה וגם לא בה

הקושי נוצר מהמפגש של חלקים מסויימים של שניכם

זה כמו לנסות לשים דלק מסוג סולר במנוע בנזין

אין בעיה בסולר וגם לא במנוע, אבל ביחד הם לא עובדים (מנסיון ?)

המתדלק יכול להאשים את הנהג שהאוטו שלו אשם

והנהג יכול להאשים את המתדלק שהדלק שלו אשם

אבל שניהם טובים, זה פשוט החיבור שלא עובד

אם הם ישתפו את הכוונות שמאחורי המילים והפעולות שלהם

אז הם יגלו ששניהם רצו לתדלק את האוטו

והנהג ישמע שזה היה סולר ויסביר שזה מנוע בנזין

והמתדלק יגיד שאין בעיה כי יש לו גם בנזין

ככה זה גם ביחסים

אף אחד לא אשם

שתף את הכוונות שלך שהובילו למילים ופעולות

הקשב לכוונות שלה שהובילו למילים ופעולות

הרשה לעצמך להשתנות (לשנות סוג דלק)

וצעד אחרי צעד תשפרו את היחסים

קראת עד הסוף… קול!

אם נהנת, אשמח לקבל ממך תגובה כאן למטה 👇🏻

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

שתפי עם חברה שתהנה לקרוא את זה:

פוסטים שעשויים לעניין אותך

הייתי ילד מרצה, ואני עדיין מרצה | אחדות - אורן כנען

הייתי ילד מרצה, ואני עדיין מרצה

טקסט אישי ופגיע על המאבק עם ריצוי כפייתי וחיפוש אחר אהבה עצמית. הכותב מתאר את אי הנוחות שלו מלראות את עצמו בווידאו, כשהוא מזהה את החיוך המעושה והניסיון הנואש להתחבב. הוא חושף את השורשים הילדיים של ההתנהגות הזו – ילד עם לב פתוח שפתאום נדרש להתנהג כמבוגר בלי שהיה מוכן לכך, וממשיך לחפש את האהבה והקבלה שלא קיבל.

הטקסט מסתיים בשאיפה לתת לעצמו את האהבה שחסרה לו, להיות עצמו באמת, ולהעביר תחושת ערך ואהבה לבתו נעמי.

לפוסט המלא »