במשך שנים היה לי דפוס שחזר על עצמו – ללכת שבי אחרי הבטחה מפתה ולהתעלם מהסימנים שמראים לי שזה לא בשבילי. זה קרה מתוך מקום של אמון תמים, ילדותי אפשר להגיד. כך הכנסתי את עצמי למערכות יחסים ולמסגרות שלא היו טובות לי ונפשי ׳נפצעה׳. כך גם איבדתי סכומים גדולים של כסף שהפקדתי בידיים הלא נכונות.

לפני כ-4 וחצי שנים התחיל תהליך של שינוי.

בשלב הראשון אירוע קיצוני וקשה (אך מבורך) גרם לי ׳להתעורר׳ אל ה׳גבולות׳ שלי.

בשלב השני למדתי שהערכים שלי היו מבולגנים והחזרתי את ערך ה׳נועם׳ למקום הראשון במקום ׳יעילות׳ שהיה שם וגרם לי להיות יעיל על חשבון הנועם שלי.

מאז אני בתהליך מתמשך של ניקוי מה שלא מדוייק לי מהחיים ושל זיקוק ההבחנה הזאת של מה שמדוייק לי ומה שלא, קודם כל בעצרת המצפן הגאוני של ה׳נעים׳, גם בעזרת למידה על עצמי שעוזרת לי להבין את הקווים הכלליים של מה שמתאים לי, גם בעזרת תשומת לב למה ש׳מדליק׳ אותי (תחושה של התמלאות באנרגיה) ומה שלא, וגם בעזרת שיחות – לפחות שיחה אחת בשבוע על מה שחי בי ובמיוחד לפני שאני עושה החלטה גדולה.

המבחן

יום אחד, לפני מספר שבועות, במסגרת לימודי בשנת המבוא לאנתרופוסופיה, היה לי שיעור על החקלאות האנתרופוסופית שנקראת גם ״חקלאות ביודינמית״. השיעור היה מעניין מאוד, כמו רוב השיעורים בשנת המבוא, אבל מה שהיה מיוחד זה שהראדאר שלי קלט הזדמנות מדהימה ליוזמה עיסקית שתהווה גם עשייה משמעותית ושתעשה בעיניי טוב בעולם.

מי שמכיר אותי יודע שיש לי משיכה גדולה ליזמות (וגם פחד שנולד מהאירועים שהזכרתי קודם), אז לא נשארתי אדיש ופניתי למורה אחרי השיעור וקבעתי איתו פגישה. במשך מספר שבועות היינו נפגשים, בהתחלה הסברתי מה אני רוצה, אח״כ סיפרנו על עצמינו, דיברנו על העשייה שהוא כבר מקיים והתחלנו לעשות סיעורי מוחות לגבי כיוונים להתקדמות ואיך הדרך לשם יכולה להיראות.

בדרך היו עוד שני שיעורים על החקלאות הביודינמית במסגרת שנת המבוא, שבאחד מהם יצאנו לשטח לחוות בחושים את החקלאות הביודינמית וההבדל בינה לבין חקלאות אורגנית סטנדרטית. בנוסף, השקעתי הרבה שעות כדי לקרוא מחקרים, להקשיב להרצאות, להכיר אירגונים שפועלים בתחום, ולהתייעץ עם חברים.

גיליתי שבאמת, כמו שהתרשמתי מההתחלה – החקלאות הביודינמית היא דבר מדהים שרצוי שיגיע לכמה שיותר שטחים חקלאיים וגינות. שהיא כבר היום מרפאה את האדמה (והצמחים והחיות והאנשים) באזורים מסויימים באירופה ובארה״ב. ושמה שעומד מאחוריה זה ידע מרתק שיכול לשנות מהותית את הגישה של בני האדם לאדמה ובכלל.

מה שעוד גיליתי זה שהמורה הזה Nizan Spielmann הוא איש מדהים. אדם כנה, נלהב, מעשי, חכם, בעל ידע רב, סתגלן, בעל ראש פתוח, נעים, מקצועי מאוד בתחומו וגם מעבר.

שמחתי מאוד שסוף-סוף מצאתי לי עיסוק עם פוטנציאל אדיר לעשות טוב, וגם שותף שאשמח מאוד לעבוד לצידו, וגם פוטנציאל כלכלי ענק.

את הפגישה שהיתה בשבוע שעבר סיכמנו באמירה שאנחנו כבר מכירים מספיק טוב, ושבפגישה הבאה נדבר על האופן שבו אנחנו רוצים בפועל לשתף פעולה.

במהלך השבוע שעבר לפני שנפגשנו שוב התייעצתי עם מספר חברים, וחזרה על עצמה השאלה – האם הייתי נכנס לעסק הזה ומשקיע יום יום את הזמן שלי במשך שנים גם אם הייתי יודע מראש שלא ארוויח מזה המון כסף?

היא הידהדה ואני הרגשתי לא בטוח לענות עליה באופן חד משמעי, אז החלטתי שפשוט אדחה את התשובה ואעלה את זה שוב בפגישה עם ניצן.

את הפגישה האחרונה קיימנו לפני כמה ימים. סיפרתי בהרחבה על הרקע שלי ומה שאני רוצה להציע לעסק הזה, דיברנו על אפשרויות ההתקשרות השונות – שותפות סביב תחום מסויים, שותפות רוחבית, וגם את אפשרות לא להיות בשותפות אלא בעבודה קבלנית, שזה כמובן לא ממש עניין אותי ולא בשביל זה פניתי אל ניצן מלכתחילה.

לקראת סוף הפגישה הגענו לתכלס, מה אני מציע בעצם, ואז שמעתי את עצמי אומר לניצן – ״אתה יודע, עם כל הדברים הטובים שאמרתי עליך ועל העסק הזה, נראה לי שחקלאות זה לא תחום שיש לי תשוקה אליו, ולכן אני לא חושב שזה יהיה נכון בשבילי להפוך ליזם בתחום הזה״. הייתי קצת המום מעצמי. ניצן הקשיב וענה באופן נעים ומבין משהו כמו ״אני חושב שאתה צודק, ואני הייתי רוצה לעבוד רק עם אנשים שחקלאות זאת התשוקה שלהם, כאלה שמתרגשים מצמח יפה״.

חוויתי היתה ירידת מתח. הימים הבאים הרגישו כמו חזרה אל הריק. שוב כל האפשרויות פתוחות ואין שום וודאות…

ופתאום הבנתי – זה היה הפיתוי הכי גדול שהיה לי בחיים, והייתי מספיק אמיץ כדי לראות את האמת הכואבת! עברתי את המבחן!