תודה רבה על קיומם של ספרים ועל מי שכתב אותם. הם העצימו אותי כל כך בחיי. הייתי אדם הרבה פחות מודע ומוצלח בלעדיהם.
בשבועיים האחרונים אני מתרגל את המדיטציה הראשונה של שטיינר, שכוללת התמקדות באספקטים שונים של חפץ פשוט. עברתי כבר מגוון חפצים והיום החפץ שבחרתי היה ספר.
פתאום קלטתי כמה שהספרים הם דבר משמעותי בחיי ועלתה בי הודיה.
נהגתי לקרוא ספרי פנטזיה כשהייתי בביה”ס, בעיקר של “רומח הדרקון”, בעקבות האהבה שלי לפנטזיה ולמבוכים ודרקונים. ואז קראתי את “שוגון” (ג’יימס קלאוול) – חוויית הקריאה של שוגון היתה סוחפת ומרתקת ברמה שלא הכרתי והתחלתי להתעניין בסופרים יותר “איכותיים”. אהבתי את “ההוביט”, משר הטבעות פחות נהנתי, אבל עוד נקודת ציון היתה “המשחק של אנדר” (אורסון סקוט קארד) – ספר שמעבר לכך שהיה מרתק, גם לימד אותי הרבה. אח”כ הגיע הארי פוטר, שהרגיש כמו חזרה מתוקה לילדות ולפנטזיה.
בשנות העשרים שלי גיליתי את ספרי ה”ניו אייג'”, והפכתי באמת לתולעת ספרים. מאז יש לי תמיד בין 1-5 ספרים על השידה ליד המיטה ואני לא יכול (או רוצה) להפסיק לקרוא. פשוט אינסוף השראה, וככל שהשנים עוברות אני לומד לאתר את הספרים ה”שווים” באופן יותר מדוייק.
מה זה ספר שווה?
סוג אחד של ספר שווה זה ספר שכיף לי לקרוא ובו-זמנית הוא מעשיר אותי, ואני מזהה שהוא כתוב באופן אותנטי, כלומר מתוך ידיעה אישית של הכותב ולא מתוך מחשבות ורעיונות שפשוט חלפו בראשו.
דוגמאות לספרים כאלה: דרכו של הלוחם השליו, The Magus of Strovolos, מסע הנשמות, מכתבים מהעולם הבא, כח השקט, המוות חשוב לחיים, The Key (Whitley Strieber), הספרים של שחר בן פורת, כוכב הבחירה היחיד, ועוד ועוד…
ספרים שווים במיוחד הם ספרים שעם כל משפט שאני קורא – אני מרגיש תגובה פנימית של התרחבות, כאילו משהו בי מגיב ב-“כן! אני יודע שזה ככה, איזה כיף להיזכר!”.
דוגמאות לספרים כאלה: סדרת הספרים של “שיחות עם אלוהים” כמובן, סדרת הספרים של קרלוס קסטנדה וחבורתו (לאמיצים), “התקדשות” של אליזבת הייך, “הפילוסופיה של החירות” וגם “כיצד קונים דעת עולמות עליונים” של רודולף שטיינר.
סוג נוסף של ספר שווה במיוחד, זה הסוג שנכנס לפרטים, מדבר על “איך”, מציע הסברים, תרגילים, נקודות מבט, סיפורים אישיים, וכו’. אבל הספרים האלה הם לא שווים באופן אוטומטי, יש המון ספרים כאלה שלא יעניינו אותי. השווים מהסוג הזה הם נדירים. הם שייכים לכותבים שכבר “קנו אותי” עם ספרים שווים שלהם מהסוג הראשון, ועכשיו, אחרי שהבנתי על מה הם מדברים ולמה וזיהיתי שאני באופן עיקבי מתחבר למה שכתוב – אני סקרן להעמיק במה שיש להם להגיד ברמת האיך.
אני לא אתן דוגמאות לספרים כאלה כדי שלא תתפתו להתחיל מהם. הם לא יותר טובים מספרים אחרים באופן מוחלט, אבל הם הופכים להיות בעלי ערך רב כאשר מגלים אותם אחרי קריאה מקדימה שהיתה ומתוך רצון להעמיק הלאה.
כלל שפיתחתי לעצמי ואני ממליץ לאמץ: אין צורך לפסול אף מידע בגלל מי שכתב אותו או מה שאומרים עליו אנשים או אפילו אם הוא נשמע בלתי אפשרי. גם לא כדאי להיתפס למידע שמעלה רגשות חיוביים ולזהות אותו כ”דעתך”. כדאי להיפתח למידע שמספק רעיונות חדשים, זויות מבט חדשות, וצורות מחשבה חדשות – כל אלה מועילים כשלעצמם. עם הזמן מתפתח חוש לזיהוי מידע “אמיתי”, שמעורר זכרונות רדומים, וזה ה”זהב” שמחזיר אותנו לעצמינו. מידע לא חייב להיות שימושי לרגע זה, לפעמים הוא פשוט מעשיר את העולם שלנו – אבל כשמידע הוא כן שימושי ומשנה את האופן שאנחנו רואים את העולם, מומלץ לאזור אומץ ולהביא לכדי מימוש את מה שנלמד באופן קונקרטי.
