
פוסט יום כיפור, חלק ב׳: ״רק ביצעתי הוראות״
נושא שתמיד רלוונטי, אבל בימים האלה הוא מרגיש בוער במיוחד. אנחנו נוטים לאפשר לעצמנו לעשות דברים מסוימים תחת תפקיד, סמכות או לחץ חברתי – דברים
נושא שתמיד רלוונטי, אבל בימים האלה הוא מרגיש בוער במיוחד. אנחנו נוטים לאפשר לעצמנו לעשות דברים מסוימים תחת תפקיד, סמכות או לחץ חברתי – דברים
חשבון נפש הוא השוואה בין מי שהלב שלי יודע שאני, המוסר הנשמתי שלי, לבין מי שאני בפועל – הבחירות שלי. כדי לבצע את ההשוואה הזאת,
שתי פרספקטיבות ותהום ביניהן יש כרגע שתי פרספקטיבות עיקריות על המצב בארץ, וביניהן תהום. מבחינת חלק אחד, ביבי וממשלתו מנסים להציל את התחת שלהם על
טקסט אישי ופגיע על המאבק עם ריצוי כפייתי וחיפוש אחר אהבה עצמית. הכותב מתאר את אי הנוחות שלו מלראות את עצמו בווידאו, כשהוא מזהה את החיוך המעושה והניסיון הנואש להתחבב. הוא חושף את השורשים הילדיים של ההתנהגות הזו – ילד עם לב פתוח שפתאום נדרש להתנהג כמבוגר בלי שהיה מוכן לכך, וממשיך לחפש את האהבה והקבלה שלא קיבל.
הטקסט מסתיים בשאיפה לתת לעצמו את האהבה שחסרה לו, להיות עצמו באמת, ולהעביר תחושת ערך ואהבה לבתו נעמי.
מבחן התודעה בתוך הפירמידה אליזבת הייך עוברת בתוך הפירמידה מבחן תודעה, שבו היא נחשפת (הווה) לרמות הולכות וגובהות של תודעה, ובתודעה שהיא נאחזת/מזדהה – שם
פוסט פסיכולוגי-רוחני המנתח את מעגל הפחד והנטישה העצמית. הכותב מסביר שהפחד הבסיסי ביותר שלנו הוא מנטישה עצמית המובילה לאבדון – מצב של אובדן שליטה על החיים.
הוא מראה כיצד אנחנו נוטשים את עצמנו כשאנחנו מאמינים לפחד ופועלים מתוך "צריך" במקום מתוך רצון אותנטי. הפוסט חושף מעגל פרדוקסלי: הפחד מנטישה גורם לנו לנטוש את עצמנו, ומציע תובנות על המעבר מתודעה פאסיבית-קורבנית לתודעה פעילה ואחראית.
חלון הלב: הדרך לפתוח חדרים נעולים בלבנו מערכות יחסים הן הבסיס של חיינו. אפשר לומר שמערכות יחסים הן מי שאנחנו ברגע זה – אפשר לומר
אתמול היה מאתגר. כל התכניות התבטלו. נעמי קיבלה מכה שטריגרה טראומה. הצלחתי להשתמש במצב בשביל לעזור לנעמי להתבונן בזה ממקום רגוע ובטוח. ואז צפה לנעמי
״היופי הוא בעיניי המתבונן… אלא אם המתבונן הוא שטוף מח״. – או לחלופין – ״על טעם וריח אין להתווכח – אלא אם אתה כבר מזמן