בלוג

התעוררתי הבוקר וזכרתי את הסוף של החלום האחרון, ועדין שריתי באווירה שלו. חלמתי, בלי להיכנס לפרטי החלום, שחברים שלי עושים יותר טוב ממני כל דבר

נעמי (כמעט 7) לא הולכת לבי״ס, ואני לא יודע אם תלך. דיברתי על זה עם נבי, אמה, לפני שנה. ניסיתי לתכנן איתה איפה נעמי תלמד,

אני לא אבא מושלם, אני לפעמים מתנהג באופן שפוגע בנעמי. הדבר שמאפשר לי להיות שלם עם עצמי זה הידיעה שאני יכול תמיד לתקן. אז כל

האדם איננו דבר קבוע אלא תהליך מתהווה. הידיעה הפנימית איננה אירוע שמתרחש ברגע אחד, אלא תהליך מתמשך – דרך חיים. החברה שלנו, האמת וההרגלים שמעכבים

נושא שתמיד רלוונטי, אבל בימים האלה הוא מרגיש בוער במיוחד. אנחנו נוטים לאפשר לעצמנו לעשות דברים מסוימים תחת תפקיד, סמכות או לחץ חברתי – דברים

חשבון נפש הוא השוואה בין מי שהלב שלי יודע שאני, המוסר הנשמתי שלי, לבין מי שאני בפועל – הבחירות שלי. כדי לבצע את ההשוואה הזאת,

כשקראתי את הספרים של קרלוס קסטנדה, הרגשתי השראה עמוקה ללכת בדרך הזו. כי אני מאמין באמת – בחיבור לאמת, בחיים של אמת, בדיבור של אמת.

שתי פרספקטיבות ותהום ביניהן יש כרגע שתי פרספקטיבות עיקריות על המצב בארץ, וביניהן תהום. מבחינת חלק אחד, ביבי וממשלתו מנסים להציל את התחת שלהם על

המים שוקטים ואני מתחיל לשקוע לתוכי, ואז – הקול מגיע. הוא מדבר מהר ומערבב את המים, ואני מיד צף, מאבד קשר עם העמוקים. הוא צועק

מחשבה יומית