שמתי לב שכשאני עושה לייק לפוסט, אני לפעמים עושה לייק למה שכתוב כי גם אני חושב ככה, אבל לפעמים אני עושה לייק לאדם כי רוצה להרגיש קירבה אליו, ולפעמים אני רוצה לתמוך בו בדרך שהוא עושה – והפוסט, בלי קשר לכמה שאני מתחבר אליו, הוא צעד בדרך הזאת.
שמתי לב שאני עושה יד או לב או חיבוק או עצוב או כועס כדי לבטא כל מיני משמעויות שבשבילי הן מאוד ספציפיות.
שמתי לב שכשהוא מראה שהוא זיהה את הכוונה שלי והוא מכיר בה, אז אני מרגיש חיבור, כאילו שאנחנו בזה ביחד.
קראת עד הסוף… קול!
אם נהנת, אשמח לקבל ממך תגובה כאן למטה 
מדי פעם אני מרגיש שעולה בי רצון חזק לשתף את עצמי באופן אינטימי. לא במילים. במגע, בקירבה, בלהיות על אותו התדר עם אדם אחר ופשוט
אדם נפטר ונשמתו פוגשת מלאך. המלאך מוביל אותו לחדר מלא אנשים, סיר גדול מונח במרכז וריח תבשיל עשיר נודף ממנו. האיש מבחין שלכל האנשים יש
חבר זה מי שזוכר את המהות שלך, גם כשהדיעות שלכם שונות, גם כשהרגשות שלכם מציפים, גם כשאתה שוכח בעצמך. חבר זה מי שמקשיב בעניין, זה