שמתי לב שכשאני עושה לייק לפוסט, אני לפעמים עושה לייק למה שכתוב כי גם אני חושב ככה, אבל לפעמים אני עושה לייק לאדם כי רוצה להרגיש קירבה אליו, ולפעמים אני רוצה לתמוך בו בדרך שהוא עושה – והפוסט, בלי קשר לכמה שאני מתחבר אליו, הוא צעד בדרך הזאת.
שמתי לב שאני עושה יד או לב או חיבוק או עצוב או כועס כדי לבטא כל מיני משמעויות שבשבילי הן מאוד ספציפיות.
שמתי לב שכשהוא מראה שהוא זיהה את הכוונה שלי והוא מכיר בה, אז אני מרגיש חיבור, כאילו שאנחנו בזה ביחד.
קראת עד הסוף… קול!
אם נהנת, אשמח לקבל ממך תגובה כאן למטה 
נושא הגבולות הוא תחום שמאתגר את כולנו. אני זוכר את הסיפור של האשה שיצאה לאחרונה ממעגל הזנות וסיפרה שכילדה אימה, שבעצמה היתה ענייה ומכורה לסמים,
כשקראתי את הספרים של קרלוס קסטנדה, הרגשתי השראה עמוקה ללכת בדרך הזו. כי אני מאמין באמת – בחיבור לאמת, בחיים של אמת, בדיבור של אמת.
בחודשים האחרונים, אולי מאז שיצאתי מהארץ, רוב הזמן אני נינוח וחביב כלפי אנשים. הם כנראה מרגישים אותי כי האינטראציות כמעט תמיד נעימות. אבל היום פגשתי