שמתי לב שכשאני עושה לייק לפוסט, אני לפעמים עושה לייק למה שכתוב כי גם אני חושב ככה, אבל לפעמים אני עושה לייק לאדם כי רוצה להרגיש קירבה אליו, ולפעמים אני רוצה לתמוך בו בדרך שהוא עושה – והפוסט, בלי קשר לכמה שאני מתחבר אליו, הוא צעד בדרך הזאת.
שמתי לב שאני עושה יד או לב או חיבוק או עצוב או כועס כדי לבטא כל מיני משמעויות שבשבילי הן מאוד ספציפיות.
שמתי לב שכשהוא מראה שהוא זיהה את הכוונה שלי והוא מכיר בה, אז אני מרגיש חיבור, כאילו שאנחנו בזה ביחד.
קראת עד הסוף… קול!
אם נהנת, אשמח לקבל ממך תגובה כאן למטה 
הדרך הכי טובה שאני מכיר היום לדבר בלי לפגוע או להיפגע נקראת ״שיחת מתנות״. היא עושה מעקף לאפשרות של פגיעה ומאפשרת להקשיב באמת ולהישמע באמת – וזה מחולל פלאים!
אני רוצה לשתף איתכם את אחד הקווים המנחים של שיחת מתנות, כי אפשר וכדאי להשתמש בו בכל שיחה שהולכת יותר עמוק מאשר מזג האוויר, כדי ליצור חוויית שיחה נעימה ומועילה.
נושא הגבולות הוא תחום שמאתגר את כולנו. אני זוכר את הסיפור של האשה שיצאה לאחרונה ממעגל הזנות וסיפרה שכילדה אימה, שבעצמה היתה ענייה ומכורה לסמים,
טל משתפת איך רגע של פיצוץ כמעט סיים חברות קרובה,
אבל בעזרת אורן כנען הן הצליחו להפוך כאב, ציפיות ופגיעות, להזדמנות אמיצה לאהבה, הקשבה וחיבור מחודש.
סיפור על תקשורת, ריפוי, ואמונה בכוח של הלב לבחור באהבה גם כשזה מפחיד.