להיות בעל הבית שלי

להיות בעל הבית שלי | אחדות - אורן כנען
איור של Mari-Liis Kirsimägi

להיות בעל הבית שלי
זה אומר…

לא לבטל את עצמי
להקשיב ולכבד את הקולות שבי

לא לְרַצות את מי שסביבי
לתת ביטוי לכל מה שחי בי

לא למהר קדימה
לפגוש את עצמי איפה שאני

לא להעמיד פנים
לאשר לעצמי את מי שאני, בדיוק כמו שאני

לא להתפשר על כמעט ופתרונות אינסטנט
לפגוש את הבקשה העמוקה והמדוייקת שלי

לא לצפות מעצמי
לעשות מתוך תשוקה ולפגוש את התוצאות בפליאה

לא לשפוט את עצמי
ואם כבר שפטתי, אז לא לשפוט את עצמי על זה –
לשבח את עצמי על הבחירה האמיצה ללכת בדרך,
גם אם היעד הסופי לא הושג, עדיין

לא להתייחס לעצמי כעבד
להתייחס לעצמי כילד היפה והחכם שלי,
אהבה טהורה עם פוטנציאל אינסופי,
שאני מאמין בו ואוהב אותו ללא תנאי

זה מה שזה אומר
להיות בעל הבית שלי

קראת עד הסוף… קול!

אם נהנת, אשמח לקבל ממך תגובה כאן למטה 👇🏻

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

שתפי עם חברה שתהנה לקרוא את זה:

פוסטים שעשויים לעניין אותך

שיחת מתנות - אחדות \ אורן כנען

שיחת מתנות

הדרך הכי טובה שאני מכיר היום לדבר בלי לפגוע או להיפגע נקראת ״שיחת מתנות״. היא עושה מעקף לאפשרות של פגיעה ומאפשרת להקשיב באמת ולהישמע באמת – וזה מחולל פלאים!

אני רוצה לשתף איתכם את אחד הקווים המנחים של שיחת מתנות, כי אפשר וכדאי להשתמש בו בכל שיחה שהולכת יותר עמוק מאשר מזג האוויר, כדי ליצור חוויית שיחה נעימה ומועילה.

לפוסט המלא »
הייתי ילד מרצה, ואני עדיין מרצה | אחדות - אורן כנען

הייתי ילד מרצה, ואני עדיין מרצה

טקסט אישי ופגיע על המאבק עם ריצוי כפייתי וחיפוש אחר אהבה עצמית. הכותב מתאר את אי הנוחות שלו מלראות את עצמו בווידאו, כשהוא מזהה את החיוך המעושה והניסיון הנואש להתחבב. הוא חושף את השורשים הילדיים של ההתנהגות הזו – ילד עם לב פתוח שפתאום נדרש להתנהג כמבוגר בלי שהיה מוכן לכך, וממשיך לחפש את האהבה והקבלה שלא קיבל.

הטקסט מסתיים בשאיפה לתת לעצמו את האהבה שחסרה לו, להיות עצמו באמת, ולהעביר תחושת ערך ואהבה לבתו נעמי.

לפוסט המלא »