טבע \ אורן כנען - אחדות
האיור הוא של אלכסנדרה חירטובה המופלאה, הידועה גם בשם - Gaudi Buendia

כשאני חושב על טבע אני חושב על חיים.

ככל שמשהו יותר חי – כך הוא מרגיש לי יותר טבעי, כמו: אוכל אורגני ישר מהשדה, ילד שמבטא את עצמו בחופשיות מוחלטת, עץ ירוק וזקוף, ללכת על האדמה או הדשא…

בניגוד ל: אוכל מעובד כמו חטיפים יבשים שעשויים מאבקה, ילד שגרמו לו להיסגר והוא יושב משועמם, עץ יבש ומת, ללכת על ריצפה…

אז אפשר להגיד שטבעי = חי.

אבל אבנים, כמו חלוקי נחל, אבני גיר, ושאר סוגי האבנים – זה גם מרגיש טבעי… וגם אדמה היא טבעית, וגם חול… המים שבים ובאגמים ונחלים… אפילו עץ מת או חיה מתה מרגישים כמו משהו טבעי, וגם המתכות והמינרלים ואפילו הנפט הגולמי שבאדמה הם חלק מהטבע…

מה בעצם לא חלק מהטבע?

מצד אחד בא לי להגיד ששקית במבה זה לא חלק מהטבע, אבל מצד שני כל המרכיבים של השקית ושל הבמבה הגיעו מהאדמה ומצמחים…

אולי בגלל שבצורה המקורית (ה׳טבעית׳) של החומרים הם היו חלק מהמחזוריות ההרמונית והפלאית שקיימת בכדוה״א, ועכשיו הם עובדו ועוצבו לכדי צורה שלא יודעת להיות בהרמוניה עם הסביבה שלה.

אז מה שמשתלב בתוך זרם החיים ההרמוני מרגיש טבעי יותר, ומה שלא ברור איך הוא משתלב בהרמוניה הזאת מרגיש… סינטטי.

זה מסביר למה יותר קל לי להגיד על בעלי חיים שהם טבעיים מאשר על בני אדם – כנראה כי הם חיים באופן הרמוני עם שאר החיים בכדוה״א, ואנחנו בני האדם לא יודעים איך להשתלב בהרמוניה הזאת.

היקפנו את עצמינו בחומרים סינטטיים (מעובדים) וחסרי חיים והתרחקנו מהחי והצומח. אני חושב למה, ונראה לי שזה כי פעם זה כנראה היה חשוב להישרדות שלנו – הרחקנו את עצמינו מסכנות העולם החי והצומח ולמדנו לשרוד, ואז אחרי ההישרדות למדנו לחיות בנוחות… ואז הנוחות התחילה להיות פחות נוחה כי עכשיו אנחנו נוכחים שחשוב לנו להיות בים וביער ובנחל, איפה שיש חיים.

קראת עד הסוף… קול!

אם נהנת, אשמח לקבל ממך תגובה כאן למטה 👇🏻

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

שתפי עם חברה שתהנה לקרוא את זה:

פוסטים שעשויים לעניין אותך

הסיכום של מלכה מליסה אור

כתבה מלכה מליסה אור, אודות ״שיחות עם אלוהים״

סיפור על אישה שעברה טראומות קשות לאורך חייה – התעללות בילדות, תקיפות מיניות ואלימות במשפחה.

לאחר שנים של כעס על אלוהים, היא מצטרפת לסדנה מקוונת המבוססת על הספר "שיחות עם אלוהים".

דרך המפגשים הקבוצתיים היא עוברת תהליך ריפוי, משחררת כאבים ישנים ומגיעה לתובנה עמוקה: האהבה וההגנה שחיפשה כל חייה בחוץ נמצאות בתוכה, והאלוהות שוכנת בפנים. היא מוצאת שלווה והתפייסות עם עצמה ועם החיים.

לפוסט המלא »
הייתי ילד מרצה, ואני עדיין מרצה | אחדות - אורן כנען

הייתי ילד מרצה, ואני עדיין מרצה

טקסט אישי ופגיע על המאבק עם ריצוי כפייתי וחיפוש אחר אהבה עצמית. הכותב מתאר את אי הנוחות שלו מלראות את עצמו בווידאו, כשהוא מזהה את החיוך המעושה והניסיון הנואש להתחבב. הוא חושף את השורשים הילדיים של ההתנהגות הזו – ילד עם לב פתוח שפתאום נדרש להתנהג כמבוגר בלי שהיה מוכן לכך, וממשיך לחפש את האהבה והקבלה שלא קיבל.

הטקסט מסתיים בשאיפה לתת לעצמו את האהבה שחסרה לו, להיות עצמו באמת, ולהעביר תחושת ערך ואהבה לבתו נעמי.

לפוסט המלא »