כשאני חושב על טבע אני חושב על חיים.
ככל שמשהו יותר חי – כך הוא מרגיש לי יותר טבעי, כמו: אוכל אורגני ישר מהשדה, ילד שמבטא את עצמו בחופשיות מוחלטת, עץ ירוק וזקוף, ללכת על האדמה או הדשא…
בניגוד ל: אוכל מעובד כמו חטיפים יבשים שעשויים מאבקה, ילד שגרמו לו להיסגר והוא יושב משועמם, עץ יבש ומת, ללכת על ריצפה…
אז אפשר להגיד שטבעי = חי.
אבל אבנים, כמו חלוקי נחל, אבני גיר, ושאר סוגי האבנים – זה גם מרגיש טבעי… וגם אדמה היא טבעית, וגם חול… המים שבים ובאגמים ונחלים… אפילו עץ מת או חיה מתה מרגישים כמו משהו טבעי, וגם המתכות והמינרלים ואפילו הנפט הגולמי שבאדמה הם חלק מהטבע…
מה בעצם לא חלק מהטבע?
מצד אחד בא לי להגיד ששקית במבה זה לא חלק מהטבע, אבל מצד שני כל המרכיבים של השקית ושל הבמבה הגיעו מהאדמה ומצמחים…
אולי בגלל שבצורה המקורית (ה׳טבעית׳) של החומרים הם היו חלק מהמחזוריות ההרמונית והפלאית שקיימת בכדוה״א, ועכשיו הם עובדו ועוצבו לכדי צורה שלא יודעת להיות בהרמוניה עם הסביבה שלה.
אז מה שמשתלב בתוך זרם החיים ההרמוני מרגיש טבעי יותר, ומה שלא ברור איך הוא משתלב בהרמוניה הזאת מרגיש… סינטטי.
זה מסביר למה יותר קל לי להגיד על בעלי חיים שהם טבעיים מאשר על בני אדם – כנראה כי הם חיים באופן הרמוני עם שאר החיים בכדוה״א, ואנחנו בני האדם לא יודעים איך להשתלב בהרמוניה הזאת.
היקפנו את עצמינו בחומרים סינטטיים (מעובדים) וחסרי חיים והתרחקנו מהחי והצומח. אני חושב למה, ונראה לי שזה כי פעם זה כנראה היה חשוב להישרדות שלנו – הרחקנו את עצמינו מסכנות העולם החי והצומח ולמדנו לשרוד, ואז אחרי ההישרדות למדנו לחיות בנוחות… ואז הנוחות התחילה להיות פחות נוחה כי עכשיו אנחנו נוכחים שחשוב לנו להיות בים וביער ובנחל, איפה שיש חיים.
