שמתי לב שכשאני עושה לייק לפוסט, אני לפעמים עושה לייק למה שכתוב כי גם אני חושב ככה, אבל לפעמים אני עושה לייק לאדם כי רוצה להרגיש קירבה אליו, ולפעמים אני רוצה לתמוך בו בדרך שהוא עושה – והפוסט, בלי קשר לכמה שאני מתחבר אליו, הוא צעד בדרך הזאת.
שמתי לב שאני עושה יד או לב או חיבוק או עצוב או כועס כדי לבטא כל מיני משמעויות שבשבילי הן מאוד ספציפיות.
שמתי לב שכשהוא מראה שהוא זיהה את הכוונה שלי והוא מכיר בה, אז אני מרגיש חיבור, כאילו שאנחנו בזה ביחד.
קראת עד הסוף… קול!
אם נהנת, אשמח לקבל ממך תגובה כאן למטה 
חבר ביקש ממני לכתוב טקסט על התמכרויות, וזה גרם לי להרגיש חכם ונחוץ, וגם אהוב. מישהו שם רצה לשמוע את הזווית שלי ואפילו נכנס לווטסאפ
למה קשה ואיך עושים לעצמינו נעים? על רגל אחת. ובדימויים. מכירים את זה כקופצים לבריכה ולרגע מאבדים את הביטחון, ועושים מהר עם הידיים והרגליים כדי
״היופי הוא בעיניי המתבונן… אלא אם המתבונן הוא שטוף מח״. – או לחלופין – ״על טעם וריח אין להתווכח – אלא אם אתה כבר מזמן