שמתי לב שכשאני עושה לייק לפוסט, אני לפעמים עושה לייק למה שכתוב כי גם אני חושב ככה, אבל לפעמים אני עושה לייק לאדם כי רוצה להרגיש קירבה אליו, ולפעמים אני רוצה לתמוך בו בדרך שהוא עושה – והפוסט, בלי קשר לכמה שאני מתחבר אליו, הוא צעד בדרך הזאת.
שמתי לב שאני עושה יד או לב או חיבוק או עצוב או כועס כדי לבטא כל מיני משמעויות שבשבילי הן מאוד ספציפיות.
שמתי לב שכשהוא מראה שהוא זיהה את הכוונה שלי והוא מכיר בה, אז אני מרגיש חיבור, כאילו שאנחנו בזה ביחד.
קראת עד הסוף… קול!
אם נהנת, אשמח לקבל ממך תגובה כאן למטה 
יומולדת 6 לנעמי: יומיים של אתגרים והארות אתמול היה מאתגר. כל התכניות התבטלו. נעמי קיבלה מכה שטריגרה טראומה. הצלחתי להשתמש במצב בשביל לעזור לנעמי להתבונן
כדי לתת למערכת העיכול לנוח, לאפשר לה לנקות שאריות שהופכות לרעלים, ולהרגיש קלים וחיוניים – אני ממליץ ״לצום בין ארוחות״ או המונח המקובל – Intermittent
״היופי הוא בעיני המתבונן… אלא אם המתבונן הוא שטוף מוח.״ או לחלופין: ״על טעם וריח אין להתווכח – אלא אם אתה כבר מזמן לא יודע