איכות מערכות היחסים שלנו עם בני אדם אחרים תלויה ביכולת שלנו לתקשר באופן אפקטיבי. כאשר אנחנו משוחחים אנחנו מנסים להעביר את הכוונה שלנו דרך מילים שמלוות באינטונציה והבעות, אבל לרוב איננו מצליחים להעביר 100% מהכוונה, אפילו לא קרוב לכך. יש מקרים קיצוניים שבהם אנחנו מתכוונים למשל לגרום לאדם השני להרגיש טוב אבל התוצאה היא שהוא מרגיש אפילו יותר רע.

תקשורת מקרבת (במקור נקראת ״תקשורת לא-אלימה״) של מרשל רוזנברג, ותקשורת מתנות של עמיחי זלינקובסקי, הן שתי גישות המציעות תובנות חשובות לגבי תקשורת אפקטיבית. בעוד ששתי השיטות שואפות לשפר הבנה ולטפח קשרים, יש להן גישות ודגשים שונים. בפוסט זה, מדבר על הדמיון וההבדלים הקיימים בין תקשורת מקרבת לבין תקשורת מתנות, ונראה איך הן תורמות לנו.

קווי דמיון

• אמפתיה: גם תקשורת מקרבת וגם תקשורת מתנות מדגישות את חשיבות האמפתיה בתקשורת. הן מעודדות להקשיב באופן פעיל, להבין את נקודת המבט של האחר, ודרך נקודת המבט הזאת – להפגין אמפתיה כלפי רגשותיהם וצרכיהם.
• ללא האשמה: שתי השיטות מונעות האשמה, ביקורת ושיפוט בתקשורת. במקום זאת, הן מקדמות התעניינות והבנה של חוויית האחר, ובכך מטפחות תחושת ביטחון וראויות.
• שיתוף פעולה: שתי השיטות נותנות מכוונות ליצירת שיתוף פעולה. הן שואפות למצוא פתרונות הנותנים מענה לצרכים ולרצונות של כל הצדדים המעורבים, תוך טיפוח תחושת כבוד-הדדי ואחריות משותפת.

הבדלים

• מבניות ועקומת למידה: תקשורת מקרבת ידועה בתהליך המקיף שלה בן ארבעת השלבים הכולל התבוננות, רגשות, צרכים ובקשות. זה דורש עקומת למידה ותרגול כדי ליישם ולשלב ביעילות את העקרונות בתקשורת. מצד שני, תקשורת מתנות מציעה גישה פשוטה ואינטואיטיבית יותר, המתמקדת בהקשבה אקטיבית, שיתוף פעולה והבנה ללא צורך בתהליך מובנה.
• התפתחות: תקשורת מתנות שמה דגש ספציפי על קבלת המתנה שמסתתרת מאחורי הטענה של האחר. הנחת היסוד היא שהטענה\מתנה מצביעה על אזור לא מודע אצל המאזין, וכאשר הוא נפתח לזהות את המתנה שיש בטענה אז הוא הופך יותר מודע לעצמו, כלומר מתפתח, וזה נוטה להשפיע לטובה על מגוון אספקטים של החיים. בעוד שתקשורת מקרבת מכירה בחשיבות באמפתיה, אין לה את אותו מיקוד מפורש בנושא ההתפתחות.

לסיכום

גם תקשורת מקרבת וגם תקשורת מתנות מציעות תובנות וכלים חשובים לתקשורת חומלת ויעילה. בעוד שהן חולקות קווי דמיון כמו אמפתיה, גישה לא מאשימה ושיתוף פעולה, הן שונות מבחינת המבניות והדגש על ההתפתחות דרך הקשר. חשוב לבחור בגישה התואמת את ההעדפות האישיות וסגנון התקשורת הרצוי.

גישת אחדות, שאני מציע באתר הזה, נשענת על שתי הגישות הללו תוך מתן דגש להֶקְשר של השיחה. כאשר מעניקים לשיחה הקשר מדויק נוצרת תחושת ביטחון והדיאלוג מתנהל באופן שמרגיש טבעי, שנותן מקום לכל מה שעולה.

בסופו של דבר, בכל הגישות המטרה נשארת זהה – מציאת נקודת חיבור, חידוש האמון ופתיחת הלב.