*בעירבון מוגבל *עד גמר המלאי *בימי השבוע בלבד
אמ;לק: ציפיות הורגות את האהבה, אני רוצה קשר בלי ציפיות ועם אהבה.
רוצה לשמוע עוד? בהצלחה עם זה…
מה קרה?
היו לי בחיים מספר מערכות יחסים שנמשכו שנים. אני משקיען כזה, מסתבר. כל מערכת יחסים היתה שונה אבל עד לזמן האחרון היה דבר שחזר על עצמו בכולן: אחרי הסקס הראשון משהו השתנה, ואחרי ה״אני אוהב אותך״ הראשון עוד משהו השתנה.
שמתי לב שיחד עם הסקס הראשון מופעל אצלי אוטומט שאומר ״מעכשיו אתה ביחסים מונוגמיים איתה״ וגם ״אתה צריך לאהוב אותה״.
לא ידעתי שזה קורה, לא דיברנו על זה, אבל איכשהו תמיד נראה ששנינו מבינים שזה קרה, כאילו התת-מודע שלי חתם עם התת-מודע שלה הסכם מאחורי הגב שלנו. חצופים.
שמתי גם לב שיחד עם המילים ״אני אוהב אותך״ מופעל אצלי אוטומט שאומר ״או או… עכשיו הסתבכת!״.
סתם, זה לא מה שהוא אמר.
הוא היה אומר ״מעכשיו אתה עושה מה שאפשר כדי שתהיו ביחד תמיד״.
על פניו מישהו יכל להגיד ״נו, מה הבעיה?״ או אפילו ״איזה רומנטי!״.
רומנטי בתחת שלי.
מה הבעיה?
נתחיל מהבעיה הקטנה יחסית ונמשיך לגדולה.
אז הבעיה הראשונה היא שאפילו שלא הייתי מודע למה שאני עושה, זה השפיע עליי. אם לא הרגשתי שאני אוהב אותה ורוצה להיות איתה בקשר מונוגמי – אז לא יכלתי לשכב איתה. פעם אחת מישהי פתחה לי את הרוכסן בהפתעה ומיד קפצתי ואמרתי לה שאני לא יכול עדיין – היא נעלבה והרגישה זולה, ואני הייתי מבולבל מעצמי ולא ידעתי מה נסגר איתי. בפעמים אחירות נכנסנו למיטה ולא עמד לי.
עכשיו אני מודע לזה שחשוב לי להרגיש אהבה כשאני שוכב עם מישהי, אבל אני גם מודע לזה שאהבה זה לא עניין רומנטי והלב יכול להיפתח גם עם מישהי שאני לא בהכרח רוצה לבלות איתה את שארית חיי. גם האוטומט של קשר מונוגמי הכניס לי מתחים מיותרים למיטה.
הבעיה השניה והמשמעותית מבין השתיים היא הציפיות. שמתי לב שאחרי הסקס נפתחה הדלת לקינאה, כי בלי לשים לב התחלתי לצםות שגם היא תהיה נאמנה לי, אפילו שלא החלפנו מילה על כל העניין. ואחרי שאמרתי לה ״אני אוהב אותך״ אז בכלל… היא צריכה לעמוד בסטנדרטים.
אה כן, וזה הלך לשני הכיוונים. פתאום אני אמור לכתוב לה הודעות בתזמונים מסויימים ולהתקשר ואם לא אז היא תיעלב, ואני אמור לשלם או לא לשלם כי היא פמיניסטית, ולהיות ג׳נטלמן או לא, וגבר אמיתי מתנהג ככה ולא ככה…
אם לא היה ברור עד עכשיו, ציפיות = לא כיף.
למען האמת זה יותר עמוק מזה:
ציפיות = לקחת כמובן מאליו = לא לראות את מי שמולי = לא לאהוב
והצד השני של זה מבחינתי:
חופש = להיות בסקרנות = להתעניין במי שמולי = לאהוב
מה הפיתרון?
אני מרגיש לבד בעולם בעניין הזה.
הפיתרון שלי הוא שאני לא רוצה זוגיות – אני רוצה חברות. אולי יותר נכון אפילו להגיד שאני רוצה חוסר הגדרה. אני רוצה קשר שמצד אחד הוא מודע – שום דבר (בשאיפה) לא קורה באוטומט, ומצד שני הוא כמו קשר של ילדים קטנים (ומיניים) – שבו עושים מה שרוצים (אני מתפתה לכתוב ״משחקים״ כי זה באמת יכול להרגיש קליל וכייפי כמו משחק במובן הטוב ביותר של המילה), לא מצפים לכלום, כל דבר שמגיע הוא הפתעה, ולפעמים קורה שממשיכים להיפגש ולשחק אם אותה הילדה למשך תקופה ארוכה, לפעמים שנים ארוכות, ולא בגלל שהגדרנו שזה מה שצריך להיות, אלא בזכות זה שלא הגדרנו שזה מה שצריך להיות.
אני מרגיש לבד בעולם בעניין הזה בגלל שהבחורות שאני פוגש שומעות מילים כמו ״לא להגדיר״ וישר חושבות (או במקרה הטוב הן גם אומרות) ״עוד ילד שלא התבגר״, ״אתה לא יודע עדיין מה אתה רוצה״, ״תחזור אליי כשתיסגר על עצמך״…
ואני מבין אותן – עם כל הגברים שהבטיחו ולא קיימו. שהשקיעו כדי להכנס למיטה אבל יצאו ממנה כמו אפסים. המילים דומות למילים של מי שאומר ״אני לא יודע מה אני רוצה, אני חרמן עכשיו ומחר נראה״.
אבל אני יודע טוב מאוד מה אני רוצה:
לפגוש אותך כי אני מתגעגע, ולא כי מזמן לא התראינו.
לקנות לך פרחים כי אני רוצה לשמח אותך, ולא כי תיעלבי אם לא אקנה.
להתרגש מזה שבחרת לבלות איתי אחה״צ, ולא להתלונן שפינית בשבילי רק שעה.
לגור ביחד ולזכור שאת לא שייכת לי ולעולם לא תהיי.
להודות לאלוהים שגם היום את פה איתי.
להציע, לבקש, להזמין, גם אחרי 20 שנה שאנחנו בקשר אוהב כלום לא מובן מאליו.
לדעת שאת יכולה לקום וללכת בכל רגע, וגם אני.
לתת לך להיות את בלי לשנות בך דבר, ולתת גם לעצמי להיות אני בלי להבטיח שאשתנה בשבילך.
להתרגש לגלות שגם היום אני רוצה לבחור בך ולהתרגש לגלות שגם היום את בחרת גם בי.
לשמוח בשבילך בכל בחירה שנכונה לך, גם אם לא בחרת את הדבר שחשבתי שנכון לך או את הדבר שרציתי בשבילי.
בקיצור, אהבה.
בעקבות התגובות שקיבלתי לפוסט הזה בפייסבוק, כתבתי פוסט נוסף על הדברים שלמדתי מהתגובות לפוסט ״למה אני לא הולך להתחתן״.
