בדרך כלל חלומות עוברים לי מהר.
לפעמים אני נשאר עם טעם של עוד.
איזה כיף שיש את החלום הארוך הזה – שאפשר לחזור אליו כל יום, למשך תקופה ארוכה מספיק כדי לחוות אותו ולשחק בו ולהתעסק בו ובפרטי הפרטים שלו, עד שעוברים לחלום הבא.
הייתי ילד מרצה, ואני עדיין מרצה
טקסט אישי ופגיע על המאבק עם ריצוי כפייתי וחיפוש אחר אהבה עצמית. הכותב מתאר את אי הנוחות שלו מלראות את עצמו בווידאו, כשהוא מזהה את החיוך המעושה והניסיון הנואש להתחבב. הוא חושף את השורשים הילדיים של ההתנהגות הזו – ילד עם לב פתוח שפתאום נדרש להתנהג כמבוגר בלי שהיה מוכן לכך, וממשיך לחפש את האהבה והקבלה שלא קיבל.
הטקסט מסתיים בשאיפה לתת לעצמו את האהבה שחסרה לו, להיות עצמו באמת, ולהעביר תחושת ערך ואהבה לבתו נעמי.
