סיפור על מבחן ואומץ
במשך שנים היה לי דפוס שחזר על עצמו – ללכת שבי אחרי הבטחה מפתה ולהתעלם מהסימנים שמראים לי שזה לא בשבילי. זה קרה מתוך מקום
במשך שנים היה לי דפוס שחזר על עצמו – ללכת שבי אחרי הבטחה מפתה ולהתעלם מהסימנים שמראים לי שזה לא בשבילי. זה קרה מתוך מקום
למה כ״כ נהנתי לצפות בסדרה סנס8 (Sense8) ולמה אני לא ממליץ לצפות בה (אני כן ממליץ, אבל בואו נדמיין רגע שאני לא) הפסקתי לצפות בטלויזיה
אני צופה בסדרה אווטר ואני נהנה מאוד. זאת סדרה מצויירת ואפשר לחשוב שהיא ילדותית לפי ההומור שיש שם ושהאלימות והמיניות לא בוטים או מפורטים, אבל
כולם מסכמים את שנת 2021, אז בא לי להצטרף לחגיגה! אבל לפני שאני כותב על מה שהיה לי השנה, אני רוצה לעבור על מה שהיה
שמתי לב שכשאני עושה לייק לפוסט, אני לפעמים עושה לייק למה שכתוב כי גם אני חושב ככה, אבל לפעמים אני עושה לייק לאדם כי רוצה
ראיתי שוב את הסרט ״הנסיכה מונונוקי״ והפעם שמתי לב לדברים שעניינו וריגשו אותי. רמז: הנסיכה מונונוקי היא לא אחד מהם. לגיבור של הסרט קוראים אשיטקה
כשהייתי קטן היו קוראים לי הרבה ׳מעופף׳ ו׳אסטרונאוט׳. תשומת הלב שלי היתה בדברים אחרים, לא בדברים שהמבוגרים רצו. הייתי שוכח את עצמי במקומות ואת החפצים
נסעתי לשיעור והיו פקקים והייתי באיחור, ואז פתאום היו לי כמה רמזורים ירוקים אחד אחרי השני, כאלה שבד״כ הם אדומים, ואמרתי בלב ״תודה״ – ופתאום
משהו ששמתי לב אליו, זה שאני מחוּבְרַת (מותנה ע״י מוסכמות חברתיות) להיכנס לדרמה. הופעל עלי לחץ להיות דרמתי. דוגמה מהחיים: מאז שהייתי קטן ועד היום,