למה כ״כ נהנתי לצפות בסדרה סנס8 (Sense8) ולמה אני לא ממליץ לצפות בה

(אני כן ממליץ, אבל בואו נדמיין רגע שאני לא)

הפסקתי לצפות בטלויזיה בתיכון, ותכני הוידאו שאני בוחר בקפידה הופכים יותר ויותר ספציפיים ונראה לי שהם נכנסים לשתי קטגוריות:

1. מאתגרים את הערכים שלי – תכנים שמציגים סיטואציות מורכבות שאני לא תמיד יודע איך אני הייתי מתנהג אם הייתי במקומם.

2. מציגים לי עולם שלפחות חלק מהאנשים בו מחוברים ל״אחדות״ או ל״ביחד״ ואני יכול לחוות לכמה זמן את האופן שבו החיים יכולים להרגיש ולהיראות כשאנשים חיים מתוך העצמה הדדית ולא תחרות.

אחרי שצלחתי את הפרקים הראשונים של הסדרה סנס8, שהיו בעיקר אלימים ולא זיהיתי שם איזשהם ערכים תזונתיים בשבילי, הפרקים המאוחרים של העונה הראשונה הפכו יותר מעניינים ובסופה כבר יכלתי להגיד שהסדרה עונה לי על 2 הקטגוריות שהגדרתי למעלה – מאתגרת את הערכים שלי וגם מאפשרת לי לחזות בביחד מיוחד מאוד.

העונה השניה היתה עוד יותר מזינה בשבילי מהראשונה, כל פרק היה תענוג וסיימתי אותה בהנאה והתרגשות. גם הזלתי לא מעט דמעות במהלכה.

ומה שעדיין לא מחליק לי לגמרי בגרון זה שלמרות המורכבות, הקונפליקטים שבסדרה ברובם מתחילים מאלימות (פיזית ונפשית) ונגמרים באלימות פיזית בד״כ, כשאחד מהצדדים מת או מנוטרל.

אני מניח שיחסית למציאות החברתית שאנחנו נמצאים בה, הסדרה הזאת כן מראה לנו אפשרות של ביחד שמתקיים בתוך כל הניכור והאלימות. למרות היכולות המיוחדות שלהם – שלרובינו אין בחיים ה׳אמיתיים׳, מתקיים גם מימד של ערבות הדדית ושותפות גורל מרגשת מאוד שיכולה באותה מידה להתקיים, ובטח מתקיימת פה ושם.

אם אני משווה את הסידרה הזאת לאווטר כשף האוויר, ולמסע בין כוכבים הדור הבא, השוואה קצת מוזרה אבל תזרמו איתי רגע, אז אפשר להגיד שביחס לחברה שלנו היום – סנס8 זה השלב הבא של ההתפתחות, שבו נממש הדדיות בקנה מידה יותר גדול, אווטר זה השלב שאחרי, שמעבר להדדיות נוספת גם הפרספקטיבה שאומרת שאין אנשים רעים – רק אנשים שרע להם, וסטאר טראק זאת כבר חברה שבה ברור לרוב האנושות וחברי הפדרציה שהשהגורלות של כולם קשורים אחד בשני ומעבר לאתגרים מוסריים שונים הם חיים שם בהרמוניה.

בקיצור, תראו את סנס8, אבל אל תספרו שאני המלצתי ?