קרה לכם שמישהו נפגע מכם בלי שהתכוונתם?
לי זה קרה הרבה פעמים. הרגיש לי מוזר לגלות שמישהו נפגע בלי שהתכוונתי. זה גם קרה במצבים שחשבתי שאני מתנהג אכפתי ורגיש במיוחד, ובכל זאת הופתעתי לגלות שזה לא התקבל ככה.
קרה לי גם שנפגעתי בלי שהתכוונו. אני זוכר אפילו מקרה מיוחד שבו הייתי עם חברים שצחקו איתי אבל אני הרגשתי שצוחקים עליי – הייתי בתקופה הזאת רחוק מעצמי והרגשתי חסר ערך וידעתי את זה, ובגלל שהייתי בטוח בחברות שלהם אז אמרתי להם ״אני יודע שאתם מתכוונים לצחוק איתי, אבל במצב שלי כרגע אני פשוט לא מסוגל להבין את זה״.
הדרך הכי טובה שאני מכיר היום לדבר בלי לפגוע או להיפגע נקראת ״שיחת מתנות״. היא עושה מעקף לאפשרות של פגיעה ומאפשרת להקשיב באמת ולהישמע באמת – וזה מחולל פלאים!
את הפורמט של ״שיחת מתנות״ למדתי מעמיחי זלינקובסקי, ומאז אני משתמש ומתנסה ומשחק עם זה. הכוונה בשם ״שיחת מתנות״ היא שבעזרת הפורמט הזה אפשר לגלות את המתנות שיש לאדם שמולנו לתת לנו. כלומר, לפעמים שיחות יכולות להיות מתוחות ולא נעימות ואנחנו עלולים לצאת מהשיחה בתחושה יותר רעה ממה שנכנסנו, והפורמט הזה מאפשר להתנהלות אחרת לקרות, שבסופה אנחנו מרגישים הכרת תודה לאדם שמולנו על המתנות שקיבלנו ממנו.
אני רוצה לשתף איתכם את אחד הקווים המנחים של שיחת מתנות, כי אפשר וכדאי להשתמש בו בכל שיחה שהולכת יותר עמוק מאשר מזג האוויר, כדי ליצור חוויית שיחה נעימה ומועילה.
הקו המנחה הוא: הפרספקטיבה שלי והפרספקטיבה שלו לא צריכות להיות זהות.
דמיינו סיטואציה מתוחה עם מישהו, למשל בן\בת זוג, קרוב\ת משפחה או חבר לעבודה. נוצר ביניכם מתח, למשל בגלל שהם התעסקו לכם בדברים שלכם בלי רשות (או כל סיבה אחרת), ואתם יושבים לדבר.
אפשרות אחת היא שאתם מתחילים לדבר, מרגישים את המתח ורואים איך הצד השני בוחן אתכם בזמן שאתם מסבירים את עצמכם. במקרה הטוב האדם השני יתנצל ויסכים להודות שזאת היתה טעות, ובמקרה הרע הוא יתחיל להתווכח ולהוכיח ואולי זה יגמר בכעס וטריקת דלת.
אפשרות נוספת היא לסיים את השיחה אחרי שהמתח התפוגג, שהוא הקשיב לכם והבין אתכם באמת, ותרגישו ביטחון להיפתח ולחייך לאדם הזה ותחזור תחושת ה״ביחד״.
איך מגיעים למצב הזה?
מאפשרים לעצמינו להקשיב לסיפור שלו במחשבה שהוא נפרד מהסיפור שלנו ולא משפיע עליו. מקשיבים לו בסקרנות כדי להבין איך הוא תופש את המציאות. לא מנסים להשפיע או לשנות, כי זה מה שאנחנו לא אוהבים שעושים לנו, ובקרוב נגלה שגם אין צורך.
לפני שאנחנו מדברים – מבקשים ממי שמולנו לעשות את אותו הדבר: ״אני רוצה לספר לך איך אני חווה את זה, ואני לא מתכוון שזאת המציאות האבסולוטית – זו רק הזווית שלי ואני רוצה שתכיר אותה בלי לנסות לשנות אותה כרגע, בסדר?״.
מספרים את החווייה שלנו מתוך שיתוף החווייה ולא כדי לגרום לצד השני להשתנות או להרגיש אשם – פשוט משתפים איזה התרחשויות זיהינו במציאות הפיזית ומה אנחנו חושבים ומרגישים לגביהן.
אני גיליתי שוב ושוב בשיחות כאלה, שאחרי השיחה כל מיני דברים שנראו כמו בעיות כבר לא מטרידים יותר, וגם הפערים שנשארים לא מכבידים, כי היכולת לתקשר באופן כנה ולהיות מובן נותנת תחושה שאפשר להתגבר על כל דבר שיגיע.
יכול להיות שלא יצליח לכם תמיד לנהל את השיחה באופן הזה, כי יש עוד מה ללמוד לגבי הפורמט הזה של ״שיחת מתנות״ וגם כי לוקח זמן לתרגל ולהשתפר, אבל ככל שתתנסו תגלו שהיחסים שלכם עם האנשים בחייכם ועם עצמכם ישתפרו מאוד.
בשיחות חשובות במיוחד כדאי להיעזר במישהו כמוני או כמו עמיחי, שמנוסה בהנחיית ״שיחת מתנות״.
