יכול להיות לי מליון דולר בעו״ש
אני יכול לחיות בלי גרוש
אני יכול להיות מוקף כל היום באנשים
אני יכול להיות לבד במשך שנים
אני יכול להיות שקט ומנומס
אני יכול להיות קולני וגס
ויגידו שכזה זה עדיף
ויש שיבואו להטיף
אבל בסופו של דבר
ומהעין זה די נסתר
רק אני יודע אם
רע לי או נעים
אז כשעולה בי מחשבה שעושה לי כיווץ בבטן, אני מבין שזה עוד לא זה. אני מעמיק עוד שכבה ועוד אחת, ואז – בדיוק כשאני פוגש את הלב, הבטן מתרווחת וכולי נרגע ואני יודע שהגעתי.
קראת עד הסוף… קול!
אם נהנת, אשמח לקבל ממך תגובה כאן למטה 
אני רוצה לשתף אתכם במחשבה חמקמקה שמועילה לי כשאני זוכר אותה… שינוי ״אמיתי״ קורה רק כשאני פוגש את עצמי איפה שאני. אם אני חושב שאני
איזה חמודים אנחנו… רואים אישה / גבר / עבודה / טיול (וכו׳) אטרקטיבי, ואז מדמיינים שאנחנו רוצים את זה – שזה יעשה אותנו שמחים. זה
פרולוג לפני תחילת הקורונה עזבתי את תל אביב אל בית ההורים ויצא שהתוכניות שהיו לי השתנו לגמרי ואני נמצא שם עד עכשיו. בהתחלה היה לנו