היי חברים, אני רוצה לשתף פה פרק מתוך הספר אחדות עם אלוהים שנראה לי רלוונטי במיוחד לתקופה שאנחנו נמצאים בה.
אנחנו נמצאים בתקופת מעבר, הקלפים מתערבבים, אמת יוצאת לאור, וזה תלוי בנו איך התקופה הזאת תיגמר.
בעייני יש אפשרות אחת שתוביל לשינוי ״קוסמטי״ בלבד אך האנושות תמשיך להתנהל בתוך מסגרת של פחד ובלבול, ויש אפשרות אחרת שתוליד אנושות חדשה ותאפשר חופש ושגשוג שלא ראינו מעולם בהיסטוריה האנושית.
מה יוביל להתממשות האפשרות השניה הקוסמת לנו?
שינוי תודעתי מתפיסה של נפרדות לתפיסה של אחדות. מבנה חברתי שיבנה מתוך תפיסה של אחדות יצור מציאות שמעולם לא הכרנו.
יש לי הרבה להגיד על זה, אבל אשאיר לאלוהים להסביר הפעם 🙂
אז הפרק שאני משתף עוסק באשליה השלישית מתוך ״עשר האשליות של בני האדם״.
אגב, האשליה הראשונה היא ״אשליית הנזקקות״, והשניה היא ״אשליית הכשלון״.
תהנו!
אשליית חוסר האחדות
האשליה השלישית: חוסר אחדות קיים
המפלט היחיד מבעייתיות האשליה השנייה היה יצירת האשליה השלישית: הבורא וברואיו אינם אחד.
זה דרש מהמוח האנושי לתפוש כאפשרי את הבלתי אפשרי: זה אשר הוא אחד, איננו אחד; זה אשר הוא מאוחד, למעשה הוא נפרד.
זו אשליית חוסר האחדות – הרעיון שנפרדות קיימת.
המין האנושי חשב שאם הברואים נפרדים מהבורא, והבורא הרשה לברואיו לעשות ככל העולה על רוחם, כי אז יוכלו הברואים לעשות משהו שהבורא לא ירצה שיעשו. בנסיבות האלו אפשר לפעול נגד רצון הבורא. אלוהים יכול לרצות דבר-מה, ולא לקבלו.
חוסר אחדות מעלה את האפשרות של כישלון, וכישלון אפשרי אך ורק אם קיימים צורך או נזקקות. אשליה אחת תלויה ברעותה.
שלוש האשליות הראשונות הן המכריעות. הן כה חיוניות, תפקידן כתומכות בכל השאר כה חיוני, עד שנבנו סביבן סיפורי תרבות נפרדים, כדי להסבירן ולהבטיח שהן אכן יוסברו לעיתים תכופות ובבירור.
כל אחת מהתרבויות שלכם יצרה סיפור ייחודי לה, אבל כולן הדגישו אותן נקודות בסיסיות, כל אחת בדרכה. אחד הסיפורים המפורסמים יותר הוא סיפורם של אדם וחווה.
מסופר שהגבר הראשון והאישה הראשונה נבראו על-ידי אלוהים וחיו באושר בגן עדן, שבו נהנו מחיי נצח ומאחדות עם האלוהי.
בתמורה למתנה זו של חיים מושלמים נאמר, שאלוהים ביקש רק דבר אחד. אל תאכלו מפרי עץ הדעת, המבחין בין טוב לרע, הוא ציווה.
על-פי האגדה הזאת, חווה אכלה בכל זאת מפרי העץ. היא סירבה לפקודה. אבל זה לא קרה לגמרי באשמתה. היא פותתה על-ידי נחש, שבמציאות היה ההוויה שאתם מכנים השטן.
ומי הוא בדיוק השטן הזה? אחד הסיפורים טוען שהוא מלאך שסרח, יציר אלוהים שהעז לרצות להיות נעלה כבוראו. וזו, כך ממשיך בסיפור, העברה הגדולה מכולן, חילול הקודש העליון. על הברואים כולם לכבד את בוראם, ואל להם לבקש להיות כמוהו או מעליו.
בגרסה המסוימת הזאת של הסיפור התרבותי העיקרי חרגתם ממנהגכם וייחסתם לי תכונות מסוימות, שאינן משתקפות בחוויה האנושית.
בוראים אנושיים דווקא כן רוצים שצאצאיהם יתאמצו ויגיעו למקום שלהם, ואף יעלו עליהם. העונג הגדול ביותר של כל הורה בריא הוא לראות את ילדו מגיע למקום שלו בחיים ואף עולה על הישגיו.
אבל על אלוהים נאמר שזו הבעת זלזול בו, ושזה מעליב אותו עמוקות. השטן, המלאך שסרח, הושלך, הופרד מהעדר, הורחק וגונה, ופתאום היו שני כוחות במציאות האולטימטיבית, אלוהים ושטן; ושני מקומות שמהם פעלו, גן העדן והגיהינום.
על-פי התפתחות הסיפור, רצה השטן לפתות את בני האדם לא לציית לרצון האלוהים. אלוהים והשטן התחרו עכשיו על נשמתו של האדם. ולמרבה הפליאה, בתחרות זו היה אלוהים עלול להפסיד.
כל זה הוכיח שאיני אל כל-יכול אחרי הכל… או שכן הייתי כל-יכול, אבל לא רציתי להשתמש בכוחי, כי רציתי לתת לשטן הזדמנות הוגנת. או שהעניין לא היה לתת לשטן הזדמנות הוגנת, אלא לתת לבני האדם רצון חופשי. אבל אילו פעלתם לפי רצונכם החופשי באופן שאינו מקובל עלי, הייתי מוסר אתכם לידי השטן, שהיה מענה אתכם לעולמים.
כאלה הם הסיפורים הנפתלים שהפכו לפילוסופיות דתיות בכדור הארץ.
בסיפור על אדם וחווה רבים מאמינים, שהענשתי את הגבר הראשון ואת האישה הראשונה על כך שחווה אכלה מפרי העץ האסור, בכך שהשלכתי אותם מגן העדן. ואף (אם אתם יכולים להאמין בזה) הענשתי את כל הגברים והנשים שחיו אחר כך, הטלתי עליהם לשאת את משא האשמה של האדם הראשון ודנתי גם אותם להיות נפרדים ממני לאורך כל חייהם על פני האדמה.
בסיפור הזה ובסיפורים אחרים הועברו שלוש האשליות – בצורה דרמטית, כדי שבעיקר ילדים לא ימהרו לשכוח. סיפורים אלה זרעו פחד רב בלב הילדים, עד שאלה העבירו אותם מדור לדור. כך הוטמעו שלוש האשליות הראשונות בנפש האדם.
1. לאלוהים יש רצונות (נזקקות קיימת)
2. יש ספק בתוצאת החיים (כישלון קיים)
3. אתם מופרדים מאלוהים (חוסר אחדות קיים)
התפישה שנזקקות וכישלון קיימים חיונית אמנם לבניית שאר האשליות אך הרעיון שקיים חוסר אחדות הוא המשפיע העיקרי על התנהלות בני האדם.
השפעת האשליה השלישית מורגשת בקרב המין האנושי עד עצם היום הזה.
אם אתם מאמינים שהאשליה השלישית אמיתית, תחוו את חייכם בצורה מסוימת.
אם אתם מאמינים שאינה אמיתית, אלא אשליה, תחוו את חייכם בצורה אחרת.
שתי החוויות יהיו שונות בצורה דרמטית.
כיום כמעט כל בני האדם החיים על פני האדמה מאמינים שאשליית חוסר האחדות אמיתית. עקב כך אנשים מרגישים נפרדים מאלוהים ונפרדים זה מזה.
תחושת הנפרדות ממני מקשה מאוד על אנשים ליצור איתי יחסים בעלי משמעות כלשהי; הם אינם מבינים אותי, או חוששים מפני, או מתחננים לעזרתי או שפשוט מתכחשים לקיומי.
בעשותם כך, בני האדם החמיצו הזדמנות פז להשתמש בכוח הגדול ביותר ביקום. הם גזרו על עצמם חיים – שהם מדמים שאין להם כל שליטה בהם, בתנאים שהם חושבים שאינם יכולים להשתנות – המייצרים חוויות ותוצאות שהם מאמינים שלא יוכלו לברוח מפניהן.
הם חיים חיי יאוש שקט, מעלים כקורבן את כאבם, סובלים אותו בשמחה ומאמינים שעוז ליבם הדומם יזכה אותם בכניסה לגן עדן, שבו יזכו בגמולם.
ישנן סיבות רבות לכך שסבל ללא תלונות יכול להיות טוב לנשמה, אבל הבטחת גמול בגן עדן אינה אחת מהן. עוז הוא גמול בפני עצמו, ולעולם לא יכולה להיות סיבה טובה לגרום סבל לזולת, וזה מה שעושות תלונות.
לכן המאסטר לעולם אינו מתלונן, ובכך הוא מצמצם את הסבל רוצה לו ובתוכו. אך המאסטר אינו נמנע מלהתלונן כדי לצמצם את במכל, אלא משום שהמאסטר אינו מפרש את חוויית הכאב כסבל, אלא ככאב בלבד.
כאב הוא חוויה. סבל הוא שיפוט על החוויה. רבים שופטים את הרצל שהם חווים כלא טוב, כדבר שאינו צריך לקרות. אבל המידה שבה הכאב מתקבל כמושלם היא הדרגה שבה אפשר לסלק את הסבל מהחיים. באמצעות הבנה זאת מתגברים המאסטרים על כל הסבל, אם כי אינם בהכרח נפטרים מכאב.
גם אנשים שטרם הגיעו לדרגת מאסטר חוו את ההבדל בין כאב לסבל. דוגמה לכך היא עקירת שן כואבת. העקירה כואבת, אבל הכאב מבורך.
תחושת הנפרדות ממני מונעת מבני האדם להשתמש בי, לקרוא לי, להתיידד איתי, לעשות שימוש מועיל ומלא בכוח הבריאה והריפוי שלי כדי לשים קץ לסבל או לכל מטרה אחרת.
תחושת הנפרדות של בני האדם זה מזה מאפשרת להם לעשות זה לזה דברים שלא היו מעלים על דעתם לעשות לעצמם. מכיוון שאינם רואים שהם כן עושים את הדברים האלה לעצמם, הם יוצרים שוב ושוב תוצאות לא רצויות בחיי היומיום שלהם ובחוויית החיים הכוללת בכדור הארץ.
אומרים שהמין האנושי מתמודד עם אותן בעיות שהתמודד עמן משחר ההיסטוריה – זה נכון, אך זה פוחת כל הזמן. רדיפת בצע, אלימות, קנאה והתנהגויות אחרות, שאינכם מאמינים שמועילות לאיש, עדיין קיימות בקרב בני מינכם, אם כי רק בקרב מיעוט. זה סימן להתפתחותכם.
אבל המאמצים בחברה שלכם מופנים לאו דווקא לחיפוש אחר שינוי התנהגויות אלו, כמו לחיפוש אחר עונשים עליהן. אתם מאמינים שענישה תתקן התנהגויות אלו. יש אנשים שעדיין אינם מבינים שעד שלא יתקנו את התנאים החברתיים שיוצרים ומזמינים התנהגויות לא רצויות, הם לא יתקנו דבר.
ניתוח אובייקטיבי באמת יוכיח זאת, אך רבים מתעלמים מההוכחה וממשיכים לנסות לפתור את בעיות החברה באותה אנרגיה שיצרה אותן.
הם מבקשים לשים קץ להרג על-ידי הרג, לשים קץ לאלימות על-ידי אלימות, להרגיע כעס בכעס. בעשותם כן הם אינם רואים את צביעותה וכך מגשימים אותה.
הכרה בשלוש האשליות הראשונות כאשליות תגרום לכולם להפסיק להתכחש לאחדות החיים ולאיום להשמיד את החיים כולם מעל פני האדמה.
בני אדם רבים ממשיכים לראות את עצמם כנפרדים זה מזה, מכל שאר היצורים החיים ומאלוהים. הם רואים שהם משמידים את עצמם אך טוענים שאינם מבינים כיצד הם עושים זאת. הרי ברור, הם אומרים. שזה לא קורה בשל מעשיהם כפרטים. הם אינם מסוגלים להבין את הקשר בין ההחלטות והבחירות האישיות שלהם ובין העולם הגדול.
כך סבורים רבים, ואם אתם רוצים שאמונותיהם ישתנו, הרי זה תפקידכם לשנותן, כמי שבאמת מבינים סיבה ותוצאה. אחיכם בני האדם מאמינים שאין כל השפעה שלילית על הכלל, כשכורתים מאות אלפי עצים מדי שבוע, כדי שהם יוכלו לקרוא עיתון ביום ראשון; שאין כל השפעה שלילית על הכלל, כשמשחררים לאטמוספרה לכלוך מסוגים שונים כדי שלא ישתנה סגנון החיים שלהם; שאין כל השפעה שלילית על הכלל, כשמשתמשים בחומרי דלק במקום באנרגיה שמקורה בשמש; שאין כל השפעה שלילית על הכלל, כשמעשנים סיגריות, אוכלים בשר אדום בכל ארוחה או צורכים כמויות גדולות של אלכוהול – ונמאס להם מאנשים שאומרים להם שזה כן משפיע.
אין כל השפעה שלילית, הם אומרים, ונמאס להם שאנשים אומרים להם שיש.
להתנהגויות אנושיות פרטיות, הם אומרים לעצמם, אין השפעה שלילית על הכלל ברמה שהן יכולות לגרום לכלל להתמוטט. זה היה יכול להיות המצב רק אם דבר לא היה נפרד – אם הכלל היה עושה את כל זה לעצמו. וזה טיפשי. האשליה השלישית נכונה. אנחנו נפרדים. , ובכל זאת הפעולות הנפרדות של כל ההוויות הנפרדות, שאינן מאוחדות זו עם זו ואינן מאוחדות עם החיים כולם, נראות בעלות השפעה אמיתית מאוד על החיים. כיום סוף-סוף יותר ויותר בני אדם מתחילים להכיר בזה, כשהם מתפתחים מחשיבה תרבותית פרימיטיבית לחברה מפותחת יותר.
זה קורה הודות לעבודה שאתם ואחרים כמוכם מבצעים, כי הנה הרמתם את קולכם. השמעתם את האזעקה. במאמץ משותף הערתם זה את זה, איש איש בדרכו, אחדים בצורה שקטה ואישית, אחרים בקבוצות.
בימים עברו לא היו רבים כל-כך כמוכם, המוכנים ומסוגלים להעיר אחרים. וכך חיו הרוב עמוק בתוך האשליה, ולא הבינו. מדוע העובדה שהם נפרדים זה מזה יוצרת בעיה? איך ייתכן שדבר לבד מחיים באחדות – אחד למען כולם, וכולם למען אחד – לא יצליח ללא מאבק?
אלו הן השאלות שבני האדם החלו לשאול.
היה ברור שיש פגם באשליה השלישית. זה היה צריך לחשוף את רעיון חוסר האחדות כשקרי, אבל בני האדם ידעו ברמה עמוקה כלשהי, שאינם יכולים לוותר על האשליה, שכן משהו חיוני מאוד יגיע לקצו.
ושוב, הם צדקו. אבל שוב טעו. במקום לראות את האשליה כאשליה ולנצלה לתכלית שלה היא נועדה, הם חשבו שעליהם לתקן את הפגם.
וכך נוצרה האשליה הרביעית, שמטרתה לתקן את הפגם באשליה השלישית.
