״טבע״ זה מילה נרדפת לכל מה שיודע להתקיים בהרמוניה ומחזוריות שמתמשכת ונשמרת ומשגשגת בכוחות עצמה.

כל מה שלא יודע להשתלב בהרמוניה ובמחזוריות הזאת, אנחנו מכנים ״סינטטי״ או ״פסולת״ או ״מעשה ידי אדם״ וכו׳.

אפשר להגיד שהאדם הוא גם ״טבע״ במהותו, אבל אנחנו לא מתפקדים כרגע כחלק מהטבע. אם כדוה״א הוא הבית של כל יושביו, אז האנושות היא בן המשפחה שמשאיר אחריו הכי מלוכלך by far.

בעברינו הרחוק התנהלנו כחלק מהטבע, היינו בהרמוניה וחיינו לפי המחזוריות של כדוה״א, באופן טבעי ומחובר, כמו מתוך שינה, כמו החיות.

היום, הדרך שאני רואה את זה, היא שעלינו ללמוד לחזור להתנהל כחלק מהטבע, אבל הפעם מתוך מקום מודע. הפעם להיות ערים למה שאנחנו עושים, להיות מסוגלים לחשוב את זה.

זה דורש ענווה – להודות במה שאנחנו זוכרים ולא זוכרים, ולקחת בחשבון שיש מידה מסויימת שאנחנו לא זוכרים שאנחנו לא זוכרים. זה דורש סקרנות ויראת כבוד – להסתכל על הטבע וללמוד, כמו שמדענים מכובדים עושים.

היה מצופה אולי שאכתוב ״יודעים״ במקום ״זוכרים״ אבל מבחינתי כולנו כבר יודעים הכל, מה שחסר לנו זה להיזכר = Re-Member; לחזור להיות חברים \ איברים בגוף של העולם.