לא המצאתי את זה, העתקתי, כי זה משפט ממש חכם בעייני.

אפשר להוליד תנועה בחיים מתוך מחשבה מבוססת פחד, כמו למשל ״אם אלך לנוח עכשיו אז בטח יחשבו שאני עצלן, עדיף שאמשיך לעבוד״.

אפשר גם להוליד תנועה מבוססת אהבה, כמו למשל ״איך אני עייף. עדיף שאנוח ואתרענן, ואם יהיה צורך אז אשאר עוד קצת בעבודה בערב״.

אהבה זאת בחירה שאפשר לעשות באופן מודע. יש וידאו מקסים ביוטיוב של ברוס ליפטון (חפשו ״Bruce Lipton Choose Love״), הוא מבוגר ונשוי ככל-הנראה באושר, ומספר איך שהוא ואשתו בוחרים לאהוב, כל יום מחדש.

תנועה מתוך אהבה

מצחיק. חשבתי לא מזמן על המשפט ה״מקורי״ והמוכר – ״סוף מעשה במחשבה תחילה״. חשבתי על כמה שהוא עלול לבלבל, כי הוא מדלג על השלב הכי חשוב!

איזה שלב?

בספר של קרלוס קסטנדה, דון חואן אומר לו בצורה ממש יפה (אני לא מצטט אבל מאמין שאני נאמן למקור) שכשהוא מבצע החלטה אז אפשר וכדאי לחשוב על הנושא ולאסוף מידע ולהתייעץ וכו׳, אפשר לעשות את זה ממש עד הרגע האחרון אם רוצים – אבל לא רגע אחד מעבר לזה. ברגע האמת שוכחים את כל המחשבות והשיקולים ועושים את ההחלטה מתוך השקט הפנימי.

שקט פנימי, אפשר להגיד שזה אינטואיציה. העיצוב האנושי קורא לזה – ״סמכות פנימית״ (וגם מציע עזרה להתחבר לסמכות הזאת).

שקט פנימי זה להניח למיינד, למחשבות, לפרשנות, לדיאלוג הפנימי. זה לא לנסות שיקרה שום דבר, אפילו לא לנסות לקבל את ההחלטה הנכונה. לשחרר הכל… ואז עולה משהו. בשקט, בלי מילים, בלי הסברים, עולה משהו מבפנים, והוא מגיע מהמקום הכי עמוק וחכם שלנו, המקום שמחובר לחכמה אינסופית שמגיעה מעבר לגבולות הגוף הפיזי הזה, מתוך האינסוף.

זה קצת מרגיש כמו לקפוץ ראש בלי לדעת אם יש מים בבריכה, אבל מה שאנחנו לא יודעים זה שזאת בכלל לא בריכה – זה שער, שמוביל לצד הקסום של העולם הזה.