מדי פעם אני מרגיש שעולה בי רצון חזק לשתף את עצמי באופן אינטימי.
לא במילים.
במגע, בקירבה, בלהיות על אותו התדר עם אדם אחר ופשוט לשהות שם ולהנות מזה.
לפני כמה חודשים כשהרגשתי ככה הלחנתי את המנגינה הזאת, ואתמול בערב הרגשתי ככה שוב ובלי לחשוב על זה אפילו השמעתי אותה בלופ. היא באמת בנויה כדי להיות מושמעת בלופ – הסוף מתחבר להתחלה.
קראת עד הסוף… קול!
אם נהנת, אשמח לקבל ממך תגובה כאן למטה 
כשאני כועס (אבל לא מוצף רגשית), אז אני מרשה לכעס להתבטא ישירות. אני כנראה אשים אליו לב (חום בסרעפת ולפעמים בגרון, רעד קל בגוף, האוזניים
משהו ששמתי לב אליו, זה שאני מחוּבְרַת (מותנה ע״י מוסכמות חברתיות) להיכנס לדרמה. הופעל עלי לחץ להיות דרמתי. דוגמה מהחיים: מאז שהייתי קטן ועד היום,
סיימתי עכשיו מפגש התמקדות, ושוב בדרך הקסומה של השיטה הזאת עברתי תהליך מהיר ונעים של חיבור לעצמי ולאהבה שבי. גיליתי קול שיצא מתוך כובד בחזה