מדי פעם אני מרגיש שעולה בי רצון חזק לשתף את עצמי באופן אינטימי.
לא במילים.
במגע, בקירבה, בלהיות על אותו התדר עם אדם אחר ופשוט לשהות שם ולהנות מזה.
לפני כמה חודשים כשהרגשתי ככה הלחנתי את המנגינה הזאת, ואתמול בערב הרגשתי ככה שוב ובלי לחשוב על זה אפילו השמעתי אותה בלופ. היא באמת בנויה כדי להיות מושמעת בלופ – הסוף מתחבר להתחלה.
קראת עד הסוף… קול!
אם נהנת, אשמח לקבל ממך תגובה כאן למטה 
אדם נפטר ונשמתו פוגשת מלאך. המלאך מוביל אותו לחדר מלא אנשים, סיר גדול מונח במרכז וריח תבשיל עשיר נודף ממנו. האיש מבחין שלכל האנשים יש
הדרך הכי טובה שאני מכיר היום לדבר בלי לפגוע או להיפגע נקראת ״שיחת מתנות״. היא עושה מעקף לאפשרות של פגיעה ומאפשרת להקשיב באמת ולהישמע באמת – וזה מחולל פלאים!
אני רוצה לשתף איתכם את אחד הקווים המנחים של שיחת מתנות, כי אפשר וכדאי להשתמש בו בכל שיחה שהולכת יותר עמוק מאשר מזג האוויר, כדי ליצור חוויית שיחה נעימה ומועילה.
כשאני חושב על טבע אני חושב על חיים. ככל שמשהו יותר חי – כך הוא מרגיש לי יותר טבעי, כמו: אוכל אורגני ישר מהשדה, ילד