״אני יודע שהכל אהבה… אז למה לפעמים נראה שיש מעשים שהם בכלל לא אוהבים?״ שאלתי את עצמי.

״בגלל הקונטקסט״, עצמי ענה לי. ״זה דומה למצב שבו מוציאים סיטואציה מהקשרה והיא מקבלת משמעות חדשה. הנה דוגמה:

כשלמדתי בבית הספר, חשבתי שהלימודים ממש חשובים, שהציונים יכתיבו את ההצלחה בשארית חיי. הרגשתי לחץ עצום לעמוד בדרישות של המורים, בזמן שהתמודדתי עם לחצים אחרים שהיו לי כילד מתבגר.

תחת הלחצים, הדחקתי את הדחפים והרצונות הבריאים והאותנטיים שהפריעו לי להתמקד בלימודים. הניתוק הזה מעצמי הוליד חוסר ביטחון, שנמשך במידה מסוימת עד היום.

היום, בפרספקטיבה שהתרחבה מאז, אני מבין שזה בכלל לא היה חשוב להצליח בלימודים. מה שהיה חשוב באמת זה להתחבר לעצמי ולבסס את הביטחון שלי בעצמי – הפוך ממה שחשבתי אז.״

אהבה בכל מעשה

אפשר לומר שהיום, במבט לאחור, זה נראה שלא אהבתי את עצמי דרך המעשים שלי. שטעיתי, שפגעתי בעצמי.

אבל האמת היא שעשיתי את המקסימום שלי. מתוך תפישת העולם שהייתה לי אז – ככה ההכי טוב שלי נראה.

באותו אופן אפשר להסתכל גם על מקרים שבהם פגעתי באנשים אחרים, לפעמים אפילו באנשים הכי קרובים אליי. עשיתי את ההכי טוב שלי במטרה להראות אהבה, אבל מתוך תפישה מעוותת של המציאות – התוצאה הייתה פוגענית.

שינוי נקודת המבט

כדי לשנות מעשים, יש לשנות את התפישה – את נקודת המבט.

ואיך משנים נקודת מבט? קודם כל, מתעניינים בנקודת המבט שהובילה לתוצאה הלא רצויה. מבינים אותה.

כשמבינים אותה – אוהבים אותה, כי רואים שהיא הייתה שם מסיבה טובה.

ואז, כשהיא קיבלה הבנה ואהבה, היא משחררת אחיזה. וללא מאמץ, נקודת מבט חדשה תופסת את מקומה.

התמונה

התמונה מתארת את האפשרות לראות את העולם אחרת. האדם בצד שמאל מציץ לעבר האפשרות שבצד ימין.

רק כשיבין למה הוא נמצא עכשיו בצד שמאל – הוא ירשה לעצמו לשחרר את זה ולעבור צד.