יומולדת 6 לנעמי: יומיים של אתגרים והארות

אתמול היה מאתגר. כל התכניות התבטלו. נעמי קיבלה מכה שטריגרה טראומה.

הצלחתי להשתמש במצב בשביל לעזור לנעמי להתבונן בזה ממקום רגוע ובטוח.

ואז צפה לנעמי עוד טראומה עמוקה יותר. כל מה שיכולתי לעשות היה להיות איתה בזה. היה לי קשה וכואב, וגם לה כמובן.

יום ההולדת

היום התעוררנו אל בוקר יומולדת אפור וגשום במיוחד, עוד מהורהר מאתמול.

מקווה שאוכל לפתוח את ליבי ולבלות עם נעמי יום הולדת שמח.

לקח שעה להזמין מונית. כמה מוניות ביטלו, ובסוף עלה פי שלושה מהרגיל.

במסעדה המלצריות לא מבינות אנגלית. קיבלנו שתייה לא טעימה ומנה חריפה שנעמי לא יכולה לאכול.

אבל הייתה גם עוגה קטנה עם הרבה שוקולד, שנעמי אכלה בתאווה.


שמעתי שאנחנו לא היחידים שפוגשים אתגרים מאתמול.

גם את/ה?


קראו עוד על התמודדות עם אתגרים בהורות.

קראת עד הסוף… קול!

אם נהנת, אשמח לקבל ממך תגובה כאן למטה 👇🏻

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

שתפי עם חברה שתהנה לקרוא את זה:

פוסטים שעשויים לעניין אותך

עמיחי זלינקובסקי ורועי בן-יוסף כנף - כנות והקשבה ללב | אחדות - אורן כנען

כנות והקשבה ללב

עמיחי ורועי תיארו את מה שלומדים בקורס כ״מערכת הפעלה חדשה פנימית לניהול עצמי ושיח פנימי, שמבוססת על היכולת לראות את עצמינו בראיה אוהבת ולא שיפוטית.״

לפוסט המלא »
הייתי ילד מרצה, ואני עדיין מרצה | אחדות - אורן כנען

הייתי ילד מרצה, ואני עדיין מרצה

טקסט אישי ופגיע על המאבק עם ריצוי כפייתי וחיפוש אחר אהבה עצמית. הכותב מתאר את אי הנוחות שלו מלראות את עצמו בווידאו, כשהוא מזהה את החיוך המעושה והניסיון הנואש להתחבב. הוא חושף את השורשים הילדיים של ההתנהגות הזו – ילד עם לב פתוח שפתאום נדרש להתנהג כמבוגר בלי שהיה מוכן לכך, וממשיך לחפש את האהבה והקבלה שלא קיבל.

הטקסט מסתיים בשאיפה לתת לעצמו את האהבה שחסרה לו, להיות עצמו באמת, ולהעביר תחושת ערך ואהבה לבתו נעמי.

לפוסט המלא »