נושא שתמיד רלוונטי, אבל בימים האלה הוא מרגיש בוער במיוחד.
אנחנו נוטים לאפשר לעצמנו לעשות דברים מסוימים תחת תפקיד, סמכות או לחץ חברתי – דברים שלא היינו עושים מתוך בחירה חופשית.
כשאנחנו מסבירים למה עשינו אותם, אנחנו אומרים שזה היה בגלל הלחץ או הבלבול ("רק ביצעתי הוראות"), וזה נכון, אבל האשמה לא נעלמת. משהו נהיה יותר אפל וכבוי בפנים.
אפשר לשחרר את זה, לכפר על חטאינו ולסלוח לעצמנו – דרך חשבון נפש, כמו שהזכרתי בפוסט הקודם. נסלח לעצמנו באמת רק כשנבין עד הסוף את מהלך האירועים, נלמד את השיעור, ונדע שבפעם הבאה נפעל אחרת.
למה אנחנו נופלים בזה, למה אנחנו פועלים בניגוד למצפון שלנו?
כמה גורמים עיקריים:
• חוסר מיקוד פנימי – נובע מהחינוך לציית. כילדים אנחנו מחוברים בקושי אך בטבעיות למצפון ולרצון, אבל עם הזמן לוחץ אותנו העולם המבוגר להקשיב יותר למה שאומרים לנו ופחות למה שאנחנו מרגישים. גם בבגרות החברה ממשיכה לדחוף אותנו לפעול בניגוד לעצמנו. כך למדנו להעביר את הקשב מהקול הפנימי אל הדרמה החיצונית. החופש האמיתי טמון דווקא בהקשבה פנימה ובנאמנות לעצמנו.
• חוסר בהירות בערכים שלי – אנחנו קוראים לאנשים שיודעים את הערכים שלהם והולכים אחריהם ״אידאליסטים״ או ״אקטיביסטים״, ולמרות שאותם אנשים שאנחנו מכנים ככה הם אלה שבסופו של דבר מוזכרים בדפי ההיסטוריה – עדיין אנחנו מרגישים שאידיאליזם זאת מילת גנאי, ואותה הנטיה שלנו להפנות מבט מהערכים שלנו היא זאת שמאפשרת לבגידה העצמית ולשחיתות לחלחל אלינו, אפילו אם הכוונה שלנו טובה.
• חוסר הבנה של כוח המילים – מילים הן חוזים. למילה יש כוח מחייב, ואנחנו לעיתים זורקים אותן בפזיזות, בלי כוונה מלאה. המבנה החברתי שלנו נבנה מתוך ידיעה עמוקה של הכוח הזה, והשתמש בו כדי לגרום לנו לבחור לוותר על חופש פנימי בתמורה להבטחות שמרגיעות פחדים. הפחדים האלה נשתלו בנו, אבל גם אם לא, הפחד תמיד שקרי (על זה אפשר להרחיב בפוסט אחר).
• פחד ולחץ – יש אינספור דרכים לגרום לאדם לנתק את עצמו מהקול הפנימי שלו. למשל:
– אשליית ה"טוב יותר" – ההנחה שיש משהו טוב יותר ממה שיש, בעוד שבכל מצב יש דבר שמתאים, והוא לא בהכרח מה שהוגדר "טוב".
– אפקט העדר – ברגע שמראים שרבים בחרו בדרך מסוימת, נוצר דחף לבחור כמוהם.
התשובה שלי היא להחזיר את תשומת הלב פנימה.
כל המניפולציות נשענות על תחושת חוסר. ברגע שאדם חושב שחסר לו משהו, שהוא צריך "יותר טוב", הוא נכנס למעגל אינסופי של אשליות שמציעות מענה כביכול.
ככל שאדם שלם עם עצמו כפי שהוא, כך קטן כוחן של המניפולציות עליו.
המניפולציות שמעוררות פחד מבוססות על האמונה שאין לי את היכולת להתמודד. הפחד אומר לי: "אם זה יקרה, לא תעמוד בזה, תאבד את עצמך".
כדי לנצח את האשליה הזו דרושה שלמות עצמית שכוללת גם את המימד הרוחני שלנו. הידיעה של ה"אני" האינסופי היא המאפשרת לפגוש את הפחד מבלי להאמין לו.
תרגיל ליום כיפור:
קחו את המחשבות שעלו מקריאת הטקסט הזה והכניסו אותן לחשבון נפש.
תנו למקרה אחד לעלות – מקרה שבו אתם מרגישים לא שלמים עם הבחירה שלכם.
התבוננו בו בכנות ושאלו: האם פעלתי בניגוד לצו מצפוני?
