המסע שלי אל הריפוי העצמי

בגיל 25 עברתי מחלה שאחריה מערכת העיכול שלי נהייתה מאוד רגישה וכל דבר כמעט גרם לבעיות כאלה ואחרות. הדיאטות שאימצתי היו מגבילות מאוד.

לקח לי 3 שנים לצאת מהמצב הקריטי ולחזור לגעת בפירות ובקמח (לא חיטה). הדיאטות עזרו לי להימנע מתופעות לא נעימות, אבל לא ריפאו אותי.

רגע של תובנה

מה שריפא אותי באופן חד-משמעי היה ששיחררתי מהרעיון שיש לי קנדידה. קודם כל קראתי, נבדקתי והתייעצתי (התקשרתי לפרופסור לגסטרו הביתה בלי רשות), מה שאושש לי את ההשערה שהבעיה היא לא הקנדידה אלא חוסר איזון של חיידקים.

אבל זה לא היה העיקר – העיקר היה כשביקרתי חברה ודיברתי איתה על ״בגלל הקנדידה ככה… ובגלל הקנדידה ככה…״ והיא אמרה לי בסוף ״איך אתה יודע? כל מה שאתה יודע זה איך שהגוף שלך מגיב, אולי תשחרר כבר מהרעיון של הקנדידה ופשוט תקשיב לגוף?״.

זה היה מטורף – באותו יום שיחררתי מהרעיון שיש לי קנדידה וכבר באותו השבוע הרגשתי איך הגוף שלי מתנהג אחרת. רגישויות ותסמינים שהיו לי במשך שנים התפוגגו, רק בגלל ששחררתי מהרעיון שיש לי בעיה והחלטתי פשוט להקשיב לגוף.

מסע הריפוי הוביל אותי למסקנה שהגוף יודע.

החיים היום

היום אני בן 41 וכבר עשור שאני אוכל ״מה שאני רוצה״, כלומר, בלי להשתולל, עם הקשבה, אבל אין משהו שאני ממש מונע מעצמי.

עוד יכולת שהתפתחה בעקבות זה היא לקבל מהגוף פידבק לפני שאני אוכל. בעבר הייתי צריך לערוך ניסויים איך הגוף שלי יגיב, היום מספיק שאני מסתכל על אוכל או אפילו חושב עליו והגוף שלי מסמן לי אם כן או לא. כל עוד אני מקדיש כמה שניות של הקשבה לפני שאני אוכל משהו, אני ״מסודר״.

הפוסט הזה נכתב בהשראת הפוסט האחרון של Tinka Naama Atzitz.nהיום אכלתי קארי עם ירקות, טופו וטמפה, שלא צילמתי, אבל צילמתי את נעמי עם הפירות שלה.

n

קראו עוד על מודעות ומבחן התודעה.