סוף סוף אני מקשיב לדגלים האדומים

אני מזהה את הדגלים האדומים תוך זמן קצר,nוסוף סוף אני גם מקשיב להם.

בעבר לא חשבתי שמדובר בדגל אדום, סתם התנהגות שאני לא מעריך, זה כלום, מי אמר שזה יקרה שוב? אז מה אם זיהיתי את זה, אולי לא זיהיתי נכון? אולי זה בכלל אני שלא מבין והוא/היא מתנהגים באופן יותר הגיוני ממני?

ואז הייתי מעמיק איתם, ומתעלם מעוד דגל ומעוד אחד, עד שבשלב מסויים כשהייתי כבר עמוק בפנים, לא יכלתי יותר להתעלם. אלה כבר לא היו דגלים, אלה היו חציות של גבולות, אלה היו חוויות כואבות ולעיתים טראומטיות.

They fooled me oncenThey fooled me twicenThey fooled me thricenShame on me…n

נכון יותר יהיה להגיד שאני סידרתי את עצמי.

אבל בסופו של דבר, אחרי הרבה שנים וכאב, ועשור שלם של ירידה לתחתית וחזרה מהמתים – הגב של הגמל נשבר, זה היה הקש האחרון והפעם האחרונה שהעלמתי עין מדגל אדום.

מעבר לקבלה

התחלתי להשלים עם זה שאנשים הם מי שהם, לקבל אותם כמו שהם, כל אחד במרחק ובפורמט המתאים שמאפשר לנו להיות בטוב.

ועוד משהו…nהתחלתי להשלים עם עצמי!

אני לא יכול לפקפק בקול הפנימי שלי כי זה הקול היחיד שיש לי. אני הולך איתו, מקשיב לו ולומד את העולם יחד איתו.

הצלחה היתה הערך העליון, בשבילה נטשתי את עצמי. היום, להיות זה הערך העליון, וביחד איתי אנחנו לומדים איך גם להצליח.

אפילו את ההגדרה של הצלחה שיניתי בהתאם!nהצלחה בשבילי זה כבר לא ״להשיג את התוצאה שתכננתי להשיג״.nהצלחה זה כשאני עושה צעד שמחובר ללב, צעד שאני שלם איתו/בו.

וככה, כל רגע שאני מקשיב לליבי, ומרשה לזה להפוך למחשבות (כן כן, אפילו מחשבות הייתי משתיק) ומילים ופעולות – אני ״מצליח״.

למידע נוסף על הקול הפנימי שלנו.

קראת עד הסוף… קול!
אם נהנת, אשמח לקבל ממך תגובה כאן למטה