הפחד הבסיסי: נטישה עצמית
הפחד הבסיסי הוא הפחד מהאבדון Abyss,nפחד מנטישה עצמית Abandonment,nפחד שלא אהיה יותר פעיל בהכוונת חיי.
n
מתחת לכל המצבים מבוססי הפחד כמו: כעס, אשמה, בושה, שנאה, קנאה, וכן הלאה – קיים הפחד הבסיסי הזה, הפחד לאבד את עצמי.
זה טבעי (בתנועה הרמונית) והגיוני שיהיה לנו, לכולנו, הפחד הזה. אנחנו מגיעים מתודעה יותר מצומצמת, יותר קורבנית, פחות יוצרת באופן פעיל, יותר חשוכה או אפילה, יותר רדומה, פחות בהירה, פחות נוכחת, פחות מבדילה ויותר מעורפלת.
הפחד מתממש כשמאמינים לו
כלומר שכמו שקורה תמיד עם פחד – אנחנו מפחדים ממשהו שכבר התרחש או מתרחש. במקרה הזה, זה אכן עדיין מתרחש – ראשית, בגלל שאנחנו עדיין בתהליכים של יציאה מתודעה פאסיבית, קורבנית, אל תודעה נוכחת, פעילה, אחראית, שמבינה שהיא המקור למציאות שאנחנו חווים.
שנית, בגלל שאנחנו נוטשים את עצמינו מפעם לפעם.
איך אנחנו נוטשים את עצמינו? אנחנו מאמינים לפחד.
לעשות מה ש"צריך" = נטישה עצמית
כל פעם שאנחנו עושים מה ש״צריך״ זה סימן לנטישה עצמית. אם אני לא מסוגל להגיד שאני רוצה לעשות את זה, זה אומר שאני מכריח את עצמי, וזה אומר שנטשתי את עצמי.
אפשרות אחת היא לשטוף כלים מתוך שמחה, מתוך מחשבה על הכיור הנקי שיהיה לי למשל. אפשרות שניה היא לשטוף כלים כי מלוכלך וזה מגעיל, וצריך לשטוף כדי שהאוכל לא ידבק לכלים, וכי אם יהיו אורחים אז מה הם יחשבו עליי, וכו׳.
האפשרות הראשונה תשמח אותי כי היא נובעת מחיבור – אני משתף פעולה עם עצמי. האפשרות השניה תגרום לי להרגיש יותר יבש ואפרורי, כי היא נובעת מכפיה, רודנות עצמית – אני מכריח את עצמי.
מעגל של פחד
וזה הולך עמוק מאוד. בתרבות של ימינו אני מתרשם שרוב האנשים הבוגרים הולכים נגד עצמם לעיתים קרובות, אינספור פעמים ביום, באופן מודע וגם באופן לא מודע.
וכמו שכתבתי בהתחלה – הפחד הבסיסי הוא הפחד מהאבדון Abyss.nהדרך היחידה שבה הפחד הזה מתממש היא כשאנחנו מאמינים לפחד.nהפחד הבסיסי הוא מנטישה, ואנחנו נוטשים כשאנחנו מאמינים לפחד.
n
זה הכל.
למידע נוסף על התמודדות עם פחדים וחזרה אל עצמנו.
